לכל היצירות יום הרצל ספרות ושירה / הרצל הרצל, פתיחת היומן הציוני יומן הוחל בפריז, באביב שנת תרנ״ה (1895

כשבא אביו אמר לו: מה אשקר לך – באה אשה אחת עם קערת סולת ואמרה לי הקרב לפניהם. נטלוהו והשליכוהו באש ונחמרו מעיו ויצא ומת על פני אביו. זהו שכתוב `וימת הרן על פני תרח אביו`.

כמה ימים לפני שיפרוש משה מצפורה לעד[2] ינסה אביה להשיבה למשה כשם שמשיבים חפץ נטוש לבעליו - "וַיִּקַּח ולפי רבי אלעזר המודעי הוא אמר לה "הרי את מפורדת לי כדת משה וישראל".[4] בין כך ובין כך נשלחה צפורה לבית אביה "[11] "תבורך מיתרו אביה, צפורה, שנאמר בו `ויצא משה לקראת חתנו וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו לשלום ויבאו כמו בסיפור המקורי ירעה אהובה את עדרו של אביה, ואביה, ממש כמו בסיפור המקורי, יהיה גבר מורם מעם ורב השפעה לא ראשי ישיבות כרבי יהושע וכרבי אליעזר יזהו את העוצמה הגלומה ברועה הצנוע והמעולה, ולא עתירי ממון כמו אביה

מי יסעד את אביו מעתה? מי יסעד את האב אשר שכל את אהוביו? מה צפוי עוד לאבא זה?

מגובה, ולא נסתפק בלכתוב עליהן נשאף בלבם לנגוע שנזכור שמן המקום בו אנו צודקים, לא יצמחו לעולם פרחים באביב

צר לנו כי כך נפל בגורלך (ואתה כה רך / צעיר לימים / בעודך באביב ימיך / למרות הימים הארוכים שחיית על האדמה

אליהו עמיצור כאלה באביב חייהם ימותו יום הזכרון מות גיבורים הבן שלי לכל המקורות יום הזכרון מקורות והגות

זהו אברהם, אביה של שושלת, אשר אנו גאים להיות ממשיכיה. זהו אברהם אבינו.

איזה יצר חירות עמוק טבוע בלב עם שיכול היה באביב ימיו ליצור יצירה גאונית כזאת ולמסור אותה מדור לדור.

ככתוב, ישמח אביך ואמך, ותגל יולדתך" (משלי כג, כה) נהוג להרטיב את שפתי התינוק ביין כאשר מגיעים לפסוק "

בהגיעו לשנה הי"ב אביו או רבו מלמדו סוגיא תלמודית באמת המסכתות חולין, מנחות, כתובות, עם המפרשים רש"י,

שבכל הזמנים היינו כצאן לטבח יובל בכל אתר ואתר ובזמן הזה בארעא שישראל קוממיות נעמוד בפני כל אויב וצר!