top of page
חיפוש

האש שבוערת מבפנים ואיגרת בר כוכבא - לקח על אחריות ונשיאה בנטל | אביב גרוסר

ל"ג בעומר מתקרב, ובכל רחבי הארץ יתאספו סביב מדורות ויספרו על רבי עקיבא ותלמידיו ועל מרד בר-כוכבא. חשוב לזכור, שמאחורי הסיפור המוכר מסתתרת מורכבות היסטורית רבה: המרד היה שנוי במחלוקת בקרב חלקים נרחבים מהעם, ובסופו של דבר הסתיים בתבוסה טרגית עבור היישוב היהודי בארץ ישראל. המורכבות הזו מזמינה אותנו לחשיבה עמוקה יותר: מה אנחנו באמת לוקחים איתנו מהמדורות הבוערות הללו, מעבר לריח העשן שנותר בבגדינו?

בתחילת שנות ה-60 נמצאו במערות מדבר יהודה אגרות מרתקות מתקופת מרד בר כוכבא. אחת מהן, שנכתבה על-ידי שמעון בר כוסבא (בר כוכבא) למפקדיו בעין גדי, חושפת מסר שמהדהד עד ימינו:

"משמעון בר-כוסבא לאנשי עין גדי. למסבלא ליהונתן בר בעין  [מסבלה בן שמעון ויהונתן בן בעיה, מפקדי המרד בעין-גדי] שלום. בטוב אתם יושבין. אוכלין ושותין מנכסי בית ישראל ולא דואגין לאחיכם לכל דבר".

במילים פשוטות, בר כוכבא מאשים את מפקדיו בעין גדי: "אתם יושבים בנחת ובביטחון, נהנים מהמשאבים המשותפים של העם, אבל אינכם דואגים לאחיכם הלוחמים."

זהו מסר נוקב על אחריות משותפת ונשיאה בנטל. בר-כוכבא לא היה מוכן לקבל מצב שבו חלק מהקהילה חי בנוחות בעוד אחרים נושאים לבדם בעול המאבק המשותף. האיגרת, שנכתבה לפני כאלפיים שנה, נוגעת בנקודה רגישה ורלוונטית מאוד גם לחברה הישראלית כיום ומזמינה להתבוננות פנימית: האם גם אנחנו לפעמים "אוכלים ושותים מנכסי בית ישראל" מבלי לתרום בחזרה? 

ההתכנסות סביב המדורות מהווה הזדמנות לשיח כן על איך כל אחת ואחד מאיתנו יכולים לקחת אחריות, ולו בצעד קטן, למען הכלל. במקום לבקר מהצד, נבחר להוקיר את הנושאים בעול: חיילים וחיילות, אנשי רפואה וטיפול, מורות, מתנדבים, ולהצטרף למאמץ בדרכנו. לעיתים דווקא קריאה ישירה כמו של בר כוכבא היא זו שמעוררת לשינוי.

האיגרת איננה רק מסמך היסטורי; היא תזכורת חיה למחויבות ההדדית שמחזקת חברה. גם אם המרד נכשל, הרוח שעמדה מאחוריו, המבטאת שאיפה לריבונות יציבה ותחושת אחריות משותפת – עדיין רלוונטיות.

כשנתכנס השנה סביב המדורות, נזכור שהאש האמיתית אינה זו שבוערת בערימות העצים, ובוודאי שלא זו שמפלגת ומכלה. האש היחידה שעלינו ללבות היא האש המשותפת שבוערת בליבנו – אש של אחריות, ערבות ונכונות לפעול יחד בשותפות מלאה.


ל"ג בעומר מתקרב, ובכל רחבי הארץ יתאספו סביב מדורות ויספרו על רבי עקיבא ותלמידיו ועל מרד בר-כוכבא. חשוב לזכור, שמאחורי הסיפור המוכר מסתתרת מורכבות היסטורית רבה: המרד היה שנוי במחלוקת בקרב חלקים נרחבים מהעם, ובסופו של דבר הסתיים בתבוסה טרגית עבור היישוב היהודי בארץ ישראל. המורכבות הזו מזמינה אותנו לחשיבה עמוקה יותר: מה אנחנו באמת לוקחים איתנו מהמדורות הבוערות הללו, מעבר לריח העשן שנותר בבגדינו? בתחילת שנות ה-60 נמצאו במערות מדבר יהודה אגרות מרתקות מתקופת מרד בר כוכבא. אחת מהן, שנכתבה על-ידי שמעון בר כוסבא (בר כוכבא) למפקדיו בעין גדי, חושפת מסר שמהדהד עד ימינו: "משמעון בר-כוסבא לאנשי עין גדי. למסבלא ליהונתן בר בעין  [מסבלה בן שמעון ויהונתן בן בעיה, מפקדי המרד בעין-גדי] שלום. בטוב אתם יושבין. אוכלין ושותין מנכסי בית ישראל ולא דואגין לאחיכם לכל דבר". במילים פשוטות, בר כוכבא מאשים את מפקדיו בעין גדי: "אתם יושבים בנחת ובביטחון, נהנים מהמשאבים המשותפים של העם, אבל אינכם דואגים לאחיכם הלוחמים." זהו מסר נוקב על אחריות משותפת ונשיאה בנטל. בר-כוכבא לא היה מוכן לקבל מצב שבו חלק מהקהילה חי בנוחות בעוד אחרים נושאים לבדם בעול המאבק המשותף. האיגרת, שנכתבה לפני כאלפיים שנה, נוגעת בנקודה רגישה ורלוונטית מאוד גם לחברה הישראלית כיום ומזמינה להתבוננות פנימית: האם גם אנחנו לפעמים "אוכלים ושותים מנכסי בית ישראל" מבלי לתרום בחזרה?  ההתכנסות סביב המדורות מהווה הזדמנות לשיח כן על איך כל אחת ואחד מאיתנו יכולים לקחת אחריות, ולו בצעד קטן, למען הכלל. במקום לבקר מהצד, נבחר להוקיר את הנושאים בעול: חיילים וחיילות, אנשי רפואה וטיפול, מורות, מתנדבים, ולהצטרף למאמץ בדרכנו. לעיתים דווקא קריאה ישירה כמו של בר כוכבא היא זו שמעוררת לשינוי. האיגרת איננה רק מסמך היסטורי; היא תזכורת חיה למחויבות ההדדית שמחזקת חברה. גם אם המרד נכשל, הרוח שעמדה מאחוריו, המבטאת שאיפה לריבונות יציבה ותחושת אחריות משותפת – עדיין רלוונטיות. כשנתכנס השנה סביב המדורות, נזכור שהאש האמיתית אינה זו שבוערת בערימות העצים, ובוודאי שלא זו שמפלגת ומכלה. האש היחידה שעלינו ללבות היא האש המשותפת שבוערת בליבנו – אש של אחריות, ערבות ונכונות לפעול יחד בשותפות מלאה. הפגנת מתנדבי שנת שירות מול הכנסת (צילום: רוני גרין שאולוב)
הפגנת מתנדבי שנת שירות מול הכנסת (צילום: רוני גרין שאולוב)

Comments

bottom of page