* דימה טרשצ'נקו, חבר תנועת תרבות, רכז המוזיאון הנודד הרצל – מחזון למציאות.
י' באייר, יום הרצל, פוגש את החברה הישראלית בנקודה מאתגרת. המאבק על דמות הדמוקרטיה הישראלית מציף פצעים ומחלוקות עמוקים ומעמיד במבחן את יכולת השיח, המפגש והמוסכמות עליהן בנויה החברה הישראלית.
מה היה חוזה המדינה אומר לו היה רואה את המתרחש?
כמובן שקשה להגיד באופן נחרץ. דמותו של בנימין זאב הרצל נתונה לפרשנות, וכל אחד היה רוצה לראות את האיש שהניח יסודות מרכזיים להקמת מדינת ישראל בצד שלו.
אתחיל מכך שהרצל היה מסויג בכל הקשור לדמוקרטיה. הוא האמין שלעם קשה לקבל החלטות משמעותיות יחד, ושהכרעת הרוב היא לאו דווקא השיטה ההוגנת או המוסרית ביותר.
הוא גרס שבשביל שדמוקרטיה תהיה אפקטיבית יש לחנך את העם; שהעם צריך להתמצא, עד כמה שניתן, בנושאים הבוערים שעל סדר היום הציבורי והחברתי.
בהתאם לתפיסה זו ניתן להניח שהרצל האמין שבחברת המופת יוענק חינוך חינם לכל, בכל שלבי ההשכלה, כולל האוניברסיטה (רעיון שתיאר בספרו "אלטנוילנד").
הרצל ייעד לחינוך תפקיד חשוב, ודרש חינוך שווה לכולם ולכולן. נראה שאחת הסיבות לכך היא שעל חברת המופת, על פי התפיסה ההרצליינית, להיות חברה משכילה, בעלת תפיסות מורכבות של המציאות, על מנת, בין השאר, לאפשר כושר שיפוט ושיח מפותחים יותר.
ומה בנוגע לאחדות?
לחוזה המדינה היה לא מעט מה להגיד גם על האחדות.
הרצל חי באירופה של סוף המאה ה-19, ראשית המאה ה-20. הוא ראה פערים חברתיים הולכים וגדלים, וכן את צמיחת האנטישמיות ושנאת המיעוטים בדמוקרטיות הצעירות.
כשחזה בראשו את דמות חברת המופת, מדינת היהודים, ראה לנגד עיניו חברה המצליחה להכיל מגוון אמונות ותפיסות עולם.
"בחברה החדשה כל אחד יבחר מה האופן שבו הוא מאמין", "אנחנו לא שואלים את האדם לאיזה גזע או לאיזו דת הוא שייך, הוא צריך להיות אדם, זה הכל מבחינתנו", "מה שיהפוך אותנו לאומה גדולה הם הסובלנות וכבוד האדם" - הם רק חלק מציטוטיו של הרצל, באמצעותם הניח בפנינו צוואה חשובה – אפשר להתווכח, אפשר להחזיק בדעות ובאמונות שונות, אבל מה שישאיר אותנו חברה איתנה היא היכולת להכיל את הריבוי, לתת מקום אמיתי לשוני.
לכבוד יום הרצל, אאחל את היכולת הזו בדיוק. היכולת לזכור שהחברה הישראלית, ובתוכה הציונות, הן פיתוח חשוב, ובמרכזו האמונה באדם ואהבת האדם.
אם תרצו
אין זו אגדה.
