"והגדת לבנך" בחג השבועות: עשרת הדיברות כקנה מידה מוסרי | מארכיון החגים
- לפני 9 שעות
- זמן קריאה 3 דקות
"'חג הביכורים' מת מיתת נשיקה. [...] היה זה רעיון טבעי להדגיש חגי אסיף וקציר בשנים שהחלוצים חזרו לעבוד את אדמת ארץ־ישראל. [...] השתנו הזמנים והחוויה החקלאית המיידית הולכת ומתרחקת מאיתנו. [...] אותם הקיבוץ שעדיין חוגגים את 'חג הביכורים' יצרו למעשה 'חג הענפים' [...] אבל מה הקשר עם חג השבועות?"
חג השבועות, שנודע בהתיישבות העובדת כחג החקלאי הבולט של השנה, הלך ואיבד את טעמו זה עם השינויים באורחות החיים של הקיבוצים וירידת מעמדה של החקלאות מאמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת. אנשי התרבות והחג בקיבוצים ניסו ומנסים גם כיום להתמודד עם האתגר הזה, מתוך תפישת החג כשיא וכהזדמנות להתעלות מעל השגרה ולבטא התרוממות רוח, ושאיפה לחפש את הדרך המתאימה לחגוג אותם בהתאמה למציאות החיים. מצאנו ביטוי לתפישה זו במאמר קצר בעלון של קיבוץ כפר המכבי משנת תשנ"ו (1996):
"יום השבת וחגי ישראל הם מועדים לצאת מן השגרה ולחוות – ואף לשעה קלה – התרוממות רוח. אלא – בזמן שה"דתי" יכול להעזר בדפוסים קבועים של סמלים ומלל, צריך ה"חילוני" להיות יצירתי על מנת להתעלות מעת לעת מעל האפרוריות של חיי היום־יום. לפניו הברירה או לשקוע בחולין התמידי של "לחם ושעשועים" מבלי לטעום מחווית חג בכל ימיו [...] או למצוא דרכים להתעלות מעל עיסוקיו השגרתיים, להתייחס אל מורשת החגים, ולמצוא דרכים משלו לחוג אותם."
המאמר נכתב על ידי חבר הקיבוץ דוד שאל, כמילות הסבר ל'הגדה לשבועות', אותה יצר ביחד עם סטלה וידר, מלחינה ונגנית מרכזית בחגי הקיבוץ. לאור המבוכה המתוארת לעיל, דוד וסטלה חיפשו מהו העיקר בחג, אותו יש להדגיש ולמסור לדור הבא, ברוח 'והגדת לבנך', שהיא לתפישתם גורם חשוב בחגי ישראל. תשובתם היתה להתמקד בשבועות במתן התורה, ומנושא זה להתמקד בעשרת הדברות, כצו מוסרי שבלעדיו אין חירות וחופש:
"כדי לפתור את הבעיה, שאלנו – מה העיקר? מוטב להשיר את הפחות חשוב ולהתרכז בעיקר. זה מה שחיוני למסור מדור לדור, על פי המצווה והגדת לבנך! בחג הפסח זה אומר: לספר על יציאת מצרים, מעבדות לחירות. בחג השבועות, שקשור לפסח, אותו עקרון תקף: לספר על מתן תורה ועל עשרת הדברות! כי אין חֵרות בלי חוק ומשפט. [...] אנו חיים בחברה מתירנית מאוד – ויש הטוענים חברה "מופקרת" – בה קשה מאוד להתמצא. [...] הכל נראה "חופשי", מותר. לכן יש להדגיש שאין חרות, אין חופש, אלא לפי צו מוסרי. עשרת הדברות הם קנה מידה מוסרי. האדם לא השתנה מאז ימי התנ"ך. עדיין רוצחים, נואפים, גונבים, חומדים, משתחווים לעגל הזהב, משקרים, וכו'. מה שהשתנה הם התנאים החיצוניים. ועל כן ברור מה העיקר. ואת זה הגדת לבנך לפחות פעם בשנה. בחג השבועות."
ואכן, בשיאה של ה'הגדה לשבועות' שהשניים יצרו בשנת ה-60 לכפר המכבי כבסיס לפיתוח לשנים הבאות, עומד 'שיר עשרת הדברות' שכתב דוד והלחינה סטלה – פיוט מקורי שיצרו לאחר שלא מצאו פיוט קיים המתאים לזמן ולאופי החברה שלהם.
ניתן למצוא באתר הארכיון את ה'הגדה לשבועות' ואת מאמר ההסבר שחיבר שאל, לצד טקסים ומסכתות נוספים לחג השבועות.
שיר עשרת הדברות
בקולות וברקים בענן הוא ירד:
אנכי ה', האל האחד.
לא תהו ובוהו, לא שפיכַת דם,
באתי מִבּרֵאשית לִברוא עולם.
הוצאתי אותך מעול שִעבוד
ללכת בַּדרך עם מצפֵּן של חירות
לא יהיה לך חפץ לקַדֵש ולִסגוד,
סביב עגל זהב לא תְכַּרכֵּר ותרקוד
ולב כל איש נפעם וחרד.
שבטי ישראל עמדו כאחד.
ודין אחד לבני עם־עולם.
חֹק ניתן בסיני לכולם.
לא תשא דברי בלע וְשַוְא
על רֵעֲךָ או על עמך ושבטיו
לא תָּבוז לשכן, ולא תְּבַזֶה
גֵּר וְתושב, זָר ושונֵה.
שמור את יום השבת לקדשו,
והוא ישמור אותך בפארו.
ששה ימים תעסוק בכל,
אך לא תעשה משבת עוד יום־חול.
ולב כל איש נפעם וחרד...
כַּבֵּד אב וְאם, הם נתנו לך חיים.
כבד אותם בריאים או חולים.
בְסוף חַיֵיהֶם עמוד לצידם,
ואחרי שֶׁכָּלו, כבד את זכרם.
לא תרצח – בְּךָ יִדְבָּק הדם.
לא תנאף – אתה תִלָכֵד בּנָקָם.
לא תגנב – בְרֶפֶש אתה תִּטְבַּע.
תפגע בזולת – ועליך קללה.
ולב כל איש נפעם וחרד...
לא תענה – שקר ולא תעליל עלילות.
לא תכשיל רֵעֲךָ ובו לא תִּבגוד.
לא תחמוד – נכסיו, ולא תִּתְקַנֵא.
במעשיך הטובים אתה תתגאֶה.
תגובות