לראש השנה שלנו ניחוח של השתנות, של תיקון טעויות ודיוק. אגרות החג הנשלחות בין אחד לשנייה עמוסות בהבטחות וציפיות מהשנה הנפתחת. במבט חטוף, נדמה שהאווירה לא מספיק רצינית. שינוי הוא פעולה קשה, והסיכוי שהשנה החדשה תהיה שונה מקודמתה אינו גבוה.
אך לפני שנבקר את החג שלנו כדאי לזכור שתרבות היא מעשה רציני. תרבות נבנית ומתעצבת לאורך כל כך הרבה זמן, כך שיש סיכוי רב למצוא היגיון ומשמעות כמעט בכל אחד ממרכיביה.
האנתרופולוג הבריטי ויקטור טרנר הקדיש את חייו לחקר טקסי מעבר שבטיים. הוא ניסח את השלבים המאפשרים ליחיד לחולל שינוי, מעבר.
טרנר הצביע על תהליך בן שלושה שלבים: התנתקות מחיי היומיום, שהייה במצב ביניים מנותק מהגדרות חברתיות מקובלות (לימינאליות), חיבור מחדש למציאות החדשה. גילויו המרכזי קשור בשלב השני, הלימינאלי, המשחרר את האדם מההיררכיות המקובלות בחברה, ובכך נבנית בו אחווה אנושית ייחודית, שהיא הקרקע הפוריה לשינוי.
כעת נחזור אל שאלת רצינותו של ראש השנה שלנו כחג של השתנות לקראת העתיד הרצוי. לא במקרה חגי תשרי, שלכל אחד מהם מקור עצמאי, הפכו עם השנים לחטיבה אחת – כזו שהשנה האמיתית מתחילה אחריה. אנו מזמינים אתכם/ן, בתשרי הקרוב, לבחון את התיאוריה של טרנר על 'טקס' המעבר השנתי שלנו – חגי תשרי, המהווים תהליך שלם של מעבר בין השנים.
תמונה: ארכיון קיבוץ גת, מתוך אתר פיקיויקי
השלב הראשון – ראש השנה (וחודש הסליחות). מועד בו אנו מתנתקים מהשנה הקודמת. מסכמים וסוגרים.
השלב השני (הלימינאלי) – יום הכיפורים. האדם עומד, קטן, אל מול הבריאה. במועד זה הפערים הכלכליים וההיררכיות החברתיות מאבדים את משמעותם. כולנו, באופן שוויוני, עומדים לדין.
השלב השלישי – סוכות. מועד המחזיר אותנו אל המציאות, אל האסיף, אל הטבע, אל היחד הרועש בסוכה. דרכו אנו נכנסים אל השנה החדשה.
להבדיל מהטקסים שטרנר חקר, טקס המעבר שלנו חוזר על עצמו מדי שנה. לוח השנה שלנו מושך אותנו לעבר שינוי מתמיד. שאיפה אינסופית להשתפרות. וכל שנה אנו משתנים עוד קצת בדרך הארוכה לתיקון.
פתיחת שנה כזו מצריכה מאיתנו רצינות ואורך רוח.
שנה טובה