מן הארכיון - פתיחת שנת הלימודים
- לפני יום אחד (1)
- זמן קריאה 2 דקות
בכל שנה בטקס פתיחת שנת הלימודים עוברים הילדים העולים לכיתה א' בשער. זהו שער פיזי שרבים עברו בו לפניהם - אולי אפילו הוריהם - אבל זהו גם שער המסמל את כניסת התלמידים לעולם החדש של בית הספר, עולם הלמידה. אלא שבתקופת היישוב הציוני המתחדש נתפס החינוך העברי לא רק ככלי לרכישת ידע ולימוד, אלא כמנגנון העובד בשירות המהפכה התרבותית והלאומית, שמטרתה הייתה לעצב את היהודי החדש, החלוץ, מחיה השפה והתרבות העברית.
עבור הילדים, הכניסה לכיתה א' היא חוויה חד-פעמית של התחלה – וגם בעבור הוריהם זו הזדמנות לחוות שוב, דרכם, את ההתרגשות מההתחלה החוזרת על עצמה שוב ושוב במשך הדורות.
על יום כניסת הילדים לכיתה א' בבית הספר החדש שנפתח באפיקים בסתיו 1942 כתבה המורה מינה גולני לספר חג חצי היובל:
"...היה זה ביום קר וגשום של חשוון תש"ג. ילדים עטופים מעילים ונעולים מגפיים צעדו לעבר הצריף הקטן מול הגנון של ברטה. למרות הגשם והקור להטו הלחיים והעיניים הבריקו מהתרגשות. כי על כן יום גדול הוא היום הזה – יום הכניסה לבית הספר. בפתח הצריף קידמה את פניהם המורה והכניסה אותם אחד-אחד לחדר הלימוד. התחיל השיעור הראשון. בדריכות חגיגית הקשיבו הילדים לדברי המורה. הלבבות פעמו בהתרגשות ובחוץ טפטף גשם. חברים אחדים, אשר לא יכלו לעבור לסדר היום על המאורע הגדול הזה, התהלכו אנה ואנה לפני הצריף כשמבטיהם צמודים לחלונות: לו אך ניתן להם להיות במעמד הזה!הרגשת חג אפפה את הקיבוץ, כי הנה קם ונהיה הדבר עליו חלמו זה מכבר. קם בית ספר במקום! החברים ברכו אותו יום "שהחיינו", לחצו את ידי המטפלות והמורה וחזרו וברכו: "בשעה טובה, בשעה טובה!" באותו ערב התכנסנו כולנו בחדר האוכל הגדול ונערכה מסיבה צנועה לכבוד הכיתה החדשה. ומוליה (זהרהרי - איש חינוך ותרבות מרכזי באפיקים) הנציח ביומן הקיבוץ את המילה הראשונה שהילדים למדו ביום הראשון, את ה-שלום. כל ילד כתב ביד רועדת ובמאמצים גדולים מילה רבת משמעות זו. ברטט, אהבה ודאגה ליוו חברי הקיבוץ את צעדיה הראשונים של הכיתה. מדי ערב בערבו נהרו החברים לראות את חדר הלימוד. התבוננו בפלקטים שעל גבי הקירות, ויש אשר התיישבו לרגע קט, כדי לחוש בזיכרונם את הטעם של ישיבה על ספסל ביה"ס...".
תגובות