סתיו תשפ"ז – עונת הדמוקרטיה הישראלית | אבשלום בן-צבי

תקופת הסתיו מזמנת לנו עונה של חשבון נפש, כשהשנה מתחברים מועדי הזיכרון של צום גדליה וטבח ה-7.10, שמחת תורה, עם יום הזיכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, ועם מועדן המתקרב של הבחירות לכנסת ישראל. 

ב-ג' תשרי, היום הפותח של הימים הנוראים, צוין בצום רצח גדליה בן אחיקם. התנקשות הרסנית בנציב היהודי שמונה על ידי הבבלים למשול ביהודה שלאחר חורבן הבית הראשון וירושלים. בעקבות ההתנקשות, התפורר היישוב היהודי הנותר, ורבים ברחו למצרים. 

בימים אלה של צאת האיגרת אנחנו זוכרים שלוש שנים לטבח ה-7.10 שחל דווקא ביום חגנו, שמחת תורה. הטבח החמור ביותר ביהודים בא"י בתקופה המודרנית השאיר טראומה לאומית שאנו רק בתחילת תהליכי השיקום ממנה. תהליכים אלה מתנהלים במקביל למלחמה הארוכה בתולדות מדינת ישראל, שעדיין לא הגיעה לסיומה. מקומו של הטבח בזכרון הלאומי, בלוח השנה שלנו וברצף של מועדי הסתיו נמצא עדיין בתהליכי עיצוב. 

ב-י"ב חשוון, שחל השנה ב-23.10, נציין את יום הזיכרון לרצח ראש הממשלה יצחק רבין – הפגיעה האנושה ביותר בדמוקרטיה הישראלית שהתרחשה מבית. ניסיון להכתיב את מדיניות הממשלה הנבחרת באמצעות אלימות ורצח. 

תקופות של ריבונות אינן תקופות שלוות. כאשר עם, ציבור, נושא בריבונות, באחריות לקיומו, המחלוקות הפנימיות הופכות להיות גורליות. העיסוק בהן מעורר מתח גדול. הנשיאה באחריות מקשה על חשבון הנפש, ועם זאת הופכת אותו לנחוץ ביותר. 

תקופת הסתיו של תחילת שנת תשפ"ז קוראת לנו לחשבון נפש עמוק: מאין באנו? לאן אנחנו הולכים? ואיזה דין וחשבון אנו נותנים אחד בפני השניה וציבור בפני ציבור? נחוצות לנו כנסת וממשלה שיפעלו מתוך אחריות לאומית למיתון הפילוג ולחיזוק המשותף, ומתוך מחוייבות לתיקון הליקויים ובניה מחדש.

מי יתן, ואנו קרבים לסופם של "הימים הנוראים". 

צילום: מאיה אשכנזי