שבועות חג הקק״ל | ערן ירקוני
- לפני 8 שעות
- זמן קריאה 1 דקות
בשנת 1923 יצאה תהלוכה ראשונה בעמק יזרעאל. חקלאים עם פירות ביד, טרקטור מקושט בקרניים מוזהבות ועלי זית – חידוש של מנהג שנשכח אלפיים שנה. אבל בסיום התהלוכה קרה משהו שרובנו לא מכירים: הביכורים שנאספו נפדו לכסף ממשי, ואותו כסף הועלה כתרומה לקרן הקיימת לישראל.
רוב הישראלים מקשרים את הקק״ל עם ט״ו בשבט ויערות. אבל המועד הראשון שבו הקק״ל נכנסה ללוח החגים שלנו היה שבועות, ולא במקרה.
בתקופת המקדש, ביכורי החקלאות לא הוקרבו על המזבח. הם פרנסו את עובדי המקדש. הכוהנים והלווים, שלא עבדו אדמה, חיו מתרומות העם. הביכורים היו חלק מהמימון הציבורי של מפעל הרוח הלאומי.
עם החזרה לארץ ישראל ולאדמה, חידשו החלוצים את טקס הביכורים תוך שינוי מרכיב מהותי: הביכורים נפדו בכסף שהועלה כתרומה לקרן הקיימת לישראל. כלי הגאולה המסורתי, התחלף. במקום מימון פעולת המקדש והכוהנים, נוסד מעין בנק שיתופי כלל-יהודי שייעודו רכישת אדמות וובניין הארץ ממש. הסמל נשאר, התוכן התחדש.
זהו החידוש הגדול של חג שבועות הציוני. חיבור בין פולחן עתיק לפעולה ממשית במציאות. החגים חיים על הגבול שבין רגש לממשות. בחג הביכורים שני הדברים נפגשו בצורה נדירה. ללא הקרן הקיימת, שאיפשרה את החיבור החשוב הזה, יתכן שלא היינו פה היום. התקומה היא הגשר בין עתיק לחדש, בין טקס למציאות, זו צמיחה תרבותית.
אנחנו נמצאים בתקופה שבה קיימים כוחות בולטים שמושכים לכיוון אחר לגמרי. כוחות שעבורם מימוש הרעיונות היהודיים דורש חזרה של אלפיים שנה אחורה ולא מבט קדימה. אנחנו מציעים קריאה מחודשת במורשת חג השבועות הציוני כדרך מתוקנת לבניין האומה.
לשמחתנו, גם הקק״ל עוברת בימים אלה חידוש משמעותי וחוזרת להיות מכשיר תקומה ממשי.
תגובות