תוצאות חיפוש

לעוד טקסים חנוכה טקסים וקבלות חג / ברכות להדלקת נרות החג נוסח קיבוץ יגור נר ראשון הוא אור המכבים. לכבוד עמידת מעטים מול רבים לכבוד הניסים, ועל כל הגבורות. לכבוד השלהבת ואש המדורות. זהו אור הנישא עם מרוץ הלפיד משדות מודיעין ועד ימי העתיד. נר שני הוא אור ראשונים. לכבוד החלוצים שהפריחו גנים, זרעו בדמעה וקצרו בשדות היכו שורשים ונטעו יסודות. זהו אור ההולך כעמוד הענן מוביל את הדרך, יודע לאן. נר שלישי הוא אור ילדינו. לכבודו של הדור הגדל מול עינינו לכבוד ממשיכים מעשי האבות נושאים בליבם חלומות ותקוות. זהו אור הנותן אמונה להגשים אגדה ישנה בכוחות חדשים. נר רביעי הוא אור העולים. לכבוד הגוברים על הרבה מכשולים לכבוד שערים וידיים פתוחות לקיבוץ גלויות מכל ארבע רוחות. זהו אור המגיע מקצוות הנכר מקביל ומבטיח את פני המחר. נר חמישי. הוא אור היצירה לכבוד הפסל וכותב השירה לכבוד איש הזמר, אמן המחול לכבוד השולחים את ידם במכחול. זהו אור הצובע את פני הזמנים בקשת יפה של צלילים וגוונים. נר שישי הוא אורו של הבית. על חן המקום שבנו הכפיים לכבוד שייכות וקירבת הלבבות ושבת גם יחד בנים ובנות. זהו אור הלוקח אותך ואותי ביחד, אל תוך מעגל אמיתי. נר שביעי אור חירות האדם לכבוד המצפון שקולו לא נדם לכבוד זכות החופש לדעת, לחשוב לבחור, להבין, להיות, לאהוב. זהו אור השומר שלעד לא ייתם החול, הים ותפילת האדם. הנר השמיני זהו אור השלום. האור שיפציע מתוך החלום לכבוד היונים על צריחי החומה לכבוד השירים של אחרי המלחמה. זהו אור הדולק לנו לילה ויום כמה, נכסף, מיחל לשלום. עוד לחג >

לכל היצירות פסח ספרות ושירה / רחל שירי אביב ​ אָבִיב הֲשָׁכַחְתִּי תְרִיסִים לְהַבְרִיחַ, אִם דַּלְתִּי לֹא נָעַלְתִּי כַּדִּין? – הוּא כִּוֵּן הַשָּׁעָה וְהֵגִיחַ, וְהֵעִיר, וְהִסְעִיר, וְהִרְנִין. מַה בֵּינִי – הַשְּׁקֵטָה – וּבֵינֶךָ, אַדְמוֹנִי, מְבֻשָּׂם, וְנִלְהָב? אֵיךְ אֵדַע לְהָנִיס מִפָּנֶיךָ אֶת אֲשֶׁר לִי אָגַרְתִּי בַּסְּתָו? הַאֶרְגַּז? הַאֶגְעַר בָּךְ בְּזַעַם? הַאַרְחִיק מִגְּבוּלִי? אוֹ אוּלַי... אוֹ אוּלַי אֶתְרַצֶּה אַךְ הַפַּעַם, רַק הַפַּעַם... הַפַּעַם וְדַי! אָבִיב וְהִנֵּהוּ שׁוּב לְפָנַי – מִתְחַטֵּא, מְשַׁדֵּל, מְפַיֵּס וּמַדְלִיק בְּלִבִּי מְדוּרָה כִּבְחַג שֶׁל בַּעַל הַנֵּס. עִם אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְּרִיתִי, לִי רֵעִים בְּסֵתֶר הַיָּם, וְשִׂיחַת אִילָנוֹת אָבִין כִּשְׁלֹמֹה הַנָּבוֹן בָּאָדָם. לְקוֹלוֹת הַלַּיְלָה בִּי נִיב, לְחֶדְוַת הַשֶּׁמֶשׁ בַּיּוֹם – הַאֲנִי אַכְלִים אֶת הַיָּד הַמּוּשֶׁטֶת לִי לְשָׁלוֹם? אָבִיב כָּזֶה מֵעוֹדוֹ: מִתְגַּלֶה בְּמַפְתִּיע וּמֵשִׂיחַ, מֵשִׂיחַ לַלֵּב, בְּלִי אֹמֶר – רַק רֶמֶז, רַק זִיע. אֶל גָּדֵר דְחוּיָה, אֲפֹרַת פָּנִים, רַבַּת הַכְנָעָה לַגּוֹרָל, קַבְּצָנִים עַלִּיזִים – סַבְיוֹן וְחַרְדָּל – נִדְחַקִים בַּסָּךְ. צִיץ הַגִּנָּה – וַאֲנִי. עוֹף הַשָּׁמַיִם – וַאֲנִי. שֶׁהִגִּיעַנִי לְחַג הָאָבִיב – יְבֹרָךְ! עוד לחג >

פסח שיר וזמר link באגוזים נשחקה מילים: יצחק אלתרמן לחן: יואל ולבה בֶּאֱגוֹזִים נְשַׂחֵקָה – חַג הַפֶּסַח בָּא! זוּג אוֹ פֶּרֶט, זוּג אוֹ פֶּרֶט, מָה אֶצְלִי בַּיָּד? אִם נִחַשְׁתָּ וּמָצָאתָ – הֵם כֻּלָּם שֶׁלְּךָ. לֹא נִחַשְׁתָּ, לֹא מָצָאתָ – תֵּן לִי אֶת שֶׁלְּךָ! באגוזים נשחקה בארץ הפרמידות חד גדיא - כספי חד גדיא - קיפניס חסל סידור פסח שמחה רבה עוד לחג >

לכל היצירות שבת ספרות ושירה / ש"י עגנון מאירים נרות הרבה תמול שלשום, עמוד 262 שבת. נסתלקו פנים של זעם וכל לשון רכה וטובה, ומכל בית ומכל חצר מאירים נרות הרבה, וכל העיר דומה לפלטרין שעיטרום בנרות ובפנסים. כאן דלוקה מנורה וכאן עששית, כאן קערה מלאה שמן זית וכאן נרות זכים ולבנים. כאן שני נרות כנגד זכור ושמור וכנגד שני לוחות הברית וכאן עשרה נרות כנגד עשרת הדיברות, כאן שבעה נרות כנגד שבעת הימים וכאן שנים עשר נרות כנגד שנים עשר שבטי ישראל כאן, נרות כמספר אנשי הבית, וכאן נרות בלא מספר. יש בתים וחצרות שבכל הלילות אין רווים אור נר, בא שבת כל הבית מאיר. בני אדם שבימות החול אינם חשובים בעינך, דומים באותה השעה לבני מרום, נסתלקו פנים של זעם וכל עין מאירה. באותה שעה נראים בשמים ממעל כל מיני גוונים נאים, אם מפני שמלבושי שבת משתקפים בהם או מלבושי שבת נאים מפני שזוהר הרקיע משתקף בהם עם כניסת השבת. עוד לחג >

ט"ו בשבט ספרות ושירה Heading 6 בנימין טנא אילני ​ אח לרוח אילני ולשמש הזורחת. צמרתו מעל גני הוא מרכין עמוס תפרחת. וקושב אלי בלי ניד: רע נאמן, ידיד. כל שומע לי יצחק: איזה מין ידיד ורע? מסוקס הוא מצולק, את שנותיו אין איש יודע! יבוסם להם הצחוק! ואני גזעו אחבוק, ואלחש לו: - רע טוב, הוי למדני-נא, רב כח, ראש אחר סופה לזקוף וכמוך שוב לפרוח, ולבלב, לבלב בלי קץ- הוי למדני נא העץ. אילני חודש שבט ט"ו בשבט בגולה לנוכח השקד מעט אצטגנינות מרחב שדה וירק עצים נטיעה סיפור רטוב בשבט עם כנסת ראשונה עץ אגס עץ התפוח פירות חמישה עשר בק"ק בטלון צו הבריאה שיר לט"ו בשבט עוד לחג >

לכל היצירות ראש השנה ספרות ושירה / נתן יונתן טיוטה על לוח השנים ​ כשאנו אומרים יום רואים אנו זוטות חייו של בן אדם על אדמות. כשאנו אומרים שבוע זוכרים את עוני התמיד של האדם את עמלו הלחם והעצב. וכשאומרים אנחנו חודש אומרים את התקווה המתחדשת כלבנה המתמלאת לימים טובים מאלה. וכשאומרים אנחנו שנים... שנים... קול דמי הזמן צועקים אלינו מן האדמה ונושאים עיניים עצובות אל השמים וכל צבאם. עוד לחג >

לכל המקורות שבת מקורות והגות/ ​ אור פניו של אדם בשבת בראשית רבה, י''א "ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אתו" - ברכו באור פניו של אדם, קדשו באור פניו של אדם. לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבוע כמו שהוא בשבת. עוד לחג >

לכל המקורות עשרה בטבת מקורות והגות/ ​ גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ס', עמוד ב' תנו רבנן: כשחרב הבית בשניה, רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. נטפל להן ר' יהושע, אמר להן: בני, מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין? אמרו לו: נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח, ועכשיו בטל? נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח, ועכשיו בטל? אמר להם: אם כן, לחם לא נאכל, שכבר בטלו מנחות! אפשר בפירות. פירות לא נאכל, שכבר בטלו בכורים! אפשר בפירות אחרים. מים לא נשתה, שכבר בטל ניסוך המים! שתקו. אמר להן: בני, בואו ואומר לכם: שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר - שכבר נגזרה גזרה, ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר - שאין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה... אלא כך אמרו חכמים: סד אדם את ביתו בסיד, ומשייר בו דבר מועט... עושה אדם כל צרכי סעודה, ומשייר דבר מועט... עושה אשה כל תכשיטיה, ומשיירת דבר מועט... שנאמר: (תהלים, קל"ז): "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי" וגו'. עוד לחג >

לכל המקורות ראש השנה מקורות והגות/ ​ בכסה ליום חגנו חמדת ימים, בתוך 'ימים נוראים', בעריכת ש"י עגנון, עמ' י"ט כבר נתחבטו חכמים הראשונים בשאלה זו מפני מה כיסתו התורה ליום הדין ולא הזכירה אותו מפורש?... ​ עיקר הטעם שהתורה העלימה את יום הדין, כדי שיהיה האדם מסופק בכל יום שמא זה הוא היום ולא ידע הזמן הקבוע ויבוא לסגל עוונות בכל השנה ולשוב בתשובה רק סמוך ליום הדין, ככל אשר אנחנו עושים תמיד אחרי יום הכיפורים, כי כל איש חוזר לסורו בראותו עצמו רחוק מיום הדין של שנה הבאה, אשר זה מפיתויי היצר הרע... ​ הוא שנאמר (תהילים פ"א) "בכסה ליום חגנו", כי התורה כיסתה אותו, כדי שיהיו מסופקין בכל יום שמא זה הוא היום אשר ישב ה' לדין עמים, ובסיבה זו יהיו עיני אדם פקוחות על כל דרכיו בכל יום. ​ וזה שנאמר "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו", היינו באותו חג שהתורה כיסתה הזמן. ולמה כיסתו? "כי חוק לישראל הוא משפט לאלוהי יעקב", שהוא יום הדין. לכך כיסתה התורה אותו, שיחשבו בכל יום אולי זה הוא יום הדין. עוד לחג >

ט"ו באב * עדיין אין פריטים בקטגוריה זו שירי חג מולחנים מבחר טקסטים מן המקרא, חז"ל, עת חדשה וציונות מקורות ספרות ושירה מגוונים *עדיין אין פריטים בקטגוריה זו מקורות והגות ספרות ושירה שיר וזמר טקסים וקבלות חג מערכי שיעור ופעילויות מאוצרות הארכיון > רקע ט"ו באב מוזכר לראשונה במשנה במסכת תענית, כאחד משני הימים הטובים ביותר בשנה, לצד יום הכיפורים. בימים אלו יצאו בני ובנות ירושלים בבגדים לבנים למחולות בכרמים. ​ בתלמוד הבבלי נמנו שישה אירועים טובים שקרו בהיסטוריה של האומה בט"ו באב: יום שכלו בו מתי מדבר: בכל שנה משנות הנדודים במדבר, בערב תשעה באב, בני ישראל חפרו קברים וישנו בהם. בבוקר נמצאו חלקם מתים בקבריהם. בשנה האחרונה, לאחר שאף אחד לא נמצא מת בקברו, המשיכו לחפור קברים וישנו בהם גם בלילות הבאים מחשש שטעו בתאריך, עד ליל הירח המלא בט"ו באב, אז התברר שהמועד חלף ותמה הגזרה.​ יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה: לאחר התנחלות השבטים בארץ, הופסק המנהג שלא להשיא נשים לבני שבט אחר מחשש שיירשו נחלה שתעבור לשבט השני. יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל: כחלק ממלחמת האזרחים שפרצה נגד שבט בנימין בעקבות פרשת פלגש בגבעה, נשבעו שבטי ישראל לא להשיא את בנותיהם לבני שבט בנימין. כדי ששבט בנימין לא יכחד לאחר שכל נשיו הושמדו במלחמת האזרחים, התירו השבטים לגברים משבט בנימין שניצלו לחטוף נשים מבין החוגגות את חג המחולות הקדום שהתקיים בשילה. יתכן שהדמיון בין חג זה לתיאור החג במסכת תענית הוא המקור לפירוש זה. פסקו לכרות עצים למערכה: המועד בו הפסיקו לכרות עצים להעלאת הקרבנות בבית המקדש, מאחר ושינוי במזג האויר הפך את העצים ללחים ועורר את החשש שיימצאו בהם תולעים שיפסלו אותם משימוש במזבח. הוסרו המשמרות שהציב ירבעם בן נבט: לפי מסורת זו, עם פיצול הממלכה בימי רחבעם (בנו של שלמה), הציב ירבעם בן-נבט משמרות שמנעו משבטי ישראל לעלות לבית המקדש בירושלים, ואלה הוסרו על ידי הושע בן-אלה, מלך ישראל האחרון לפני חורבן ממלכת ישראל וגלות עשרת השבטים. אם נקבל מסורת זו, המזבחות שהציב ירבעם בן-נבט בבית-אל ובדן היו מוקדי הפולחן העיקריים של עם ישראל, פרט לשנות מלכותו של שלמה ולשנים האחרונות של ממלכת ישראל. יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה: לפי המסורת אדריאנוס אסר לקבור את הרוגי ביתר במרד בר-כוכבא, ורק לאחר שהוחלף בקיסר אחר, התיר האחרון לקבור אותם. למרות הזמן שחלף, מתואר שגופותיהם לא הסריחו. ט"ו באב לא זכה לעיסוק משמעותי בתקופה שלאחר התלמוד ובתקופת הקבלה, ולא היתה לו משמעות הלכתית. בימי הגלות נהגו שלא לומר תחנון ביום זה, ובכמה קהילות נהגו לעסוק בו בענייני שידוכים וחתונות, אך הוא לא היה מועד משמעותי בלוח השנה העברי. > סיפור החג > החג בציונות בתקופה המודרנית החלה התייחסות מחודשת למועד בהשראת תיאוריו כחג מחולות בכרמים. המורה זאב יעבץ, המוכר מחידוש מנהג הנטיעות בט"ו בשבט, הציע לחדש את ט"ו באב כ-'חג השלום'. בימי העליה הראשונה צויין ט"ו באב כחג בציר, ונחנך בו היקב בראשון לציון. אלחנן לייב לוינסקי תיאר אותו כחג שידוכים גדול בסיפור האוטופי הציוני שפרסם בשנת 1892 'מסע לארץ ישראל בשנת ת"ת לאלף השלישי'. בשנות ה-40 של המאה העשרים נעשה נסיון במספר קיבוצים בעמק יזרעאל לקבוע במועד אירוע שדכנות איזורי, ולקיים בו חגי מחולות. בעשורים האחרונים הפך ט"ו באב לגרסה העברית של 'יום ולנטיין' – חג האהבה בתרבות המערבית. ..."התנאי העיקרי לאהבה הוא ההתגברות על הנרקיסיות שלנו. (... ) הקוטב המנוגד לנרקיסיות הוא האובייקטיביות; זוהי הסגולה לראות בני-אדם ודברים כמו שהם, באורח אובייקטיבי, והכושר להפריד בין תמונה אובייקטיבית זו לבין תמונה הנוצרת על-ידי משאלותיך ופחדיך." ​ מתוך אומנות האהבה - אריך פרום מקורות והגות > ..."הדודאים נתנו ריחם ועל פתחינו כל מגדים ועל פתחינו כל מגדים מה יפה יפה וגם נעים יפה דודי דומה לצבי לעופר איילים " ​ מתוך מגדים שיר וזמר > "...מְצָא אֶת נְקֻדַּת הַבְּרֵאשִׁית הַבְּרִיאָה בְּרָא אֶת עַצְמְךָ זֶה הָעוֹלָם הַטּוֹב בְּיוֹתֵר הַיָּחִיד שֶׁתּוּכַל לִבְרֹא כָּל זֶה מָצוּי בְּתוֹכְךָ גַּלֵּה אוֹתוֹ " ​ מתוך החיים שיש לך - יונה וולך ספרות ושירה > ...""חג ה' מימים ימימה" - ואין לו כל זכר בתורה ולא ציון בלוח השנה? התשובה על שאלה זו צפה במפתיע כעבור כאלף שנה, כאשר בדרך אגב וב "פינה נידחת" של סוף משנה 'תענית', מספר רבן שמעון בן גמליאל, ראש הסנהדרין לבית הלל" ​ מתוך חג המחולות בכרמים בימי קדם מקורות והגות > ..."יַלְדָּה שֶׁלִּי, עוֹד קַיִץ עָבַר וְאָבִי לֹא בָּא לַלּוּנָה-פַּרְק. הַנַּדְנֵדוֹת מוֹסִיפוֹת לָנוּד. שְׁנֵינוּ בְּיַחַד וְכָל אֶחָד לְחוּד. אֹפֶק הַיָּם מְאַבֵּד סְפִינוֹתָיו - קָשֶׁה לִשְׁמֹר עַל מַשֶּׁהוּ עַכְשָׁו. מֵאֲחוֹרֵי הָהָר חִכּוּ הַלּוֹחֲמִים. כַּמָּה זְקוּקִים אָנוּ לְרַחֲמִים. שְׁנֵינוּ בְּיַחַד וְכָל אֶחָד לְחוּד. " ​ מתוך שנינו ביחד וכל אחד לחוד - יהודה עמיחי שיר וזמר > "" לכה דודי, נצא השדה, נלינה בכפרים, נשכימה לכרמים, נראה אם פרחה הגפן, פיתח הסמדר, הנצו הרימונים. שם אתן את דודי לך." ​ מתוך שיר השירים, ז' מקורות והגות >

לכל המקורות לידה וברית מן המקורות / רבי מנדל שאל ​ מאוצר החסידות ר' מנדל שאל את חברו ותלמידו ר' יעקב מזדרדימון: "יעקב, לשם מה נברא האדם"? השיב: כדי לתקן את נשמתו". "יעקב" אמר הצדיק, "וכי כך למדנו אצל מורנו ר' בונם"? "האמת היא שנברא האדם כדי להגביה את הרקיע!" תחומים נוספים

לכל המקורות שבת מקורות והגות/ ​ מצוות השבת מתוך עשרת הדברות ספר שמות כ', ז'-י' זכור את יום השבת לקדשו : ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך: כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו. עוד לחג >