על חירות ואחריות לקראת פסח | מארכיון החגים

מאז ה-7 באוקטובר, אצר והציג מכון שיטים שלוש תערוכות מאוסף ההגדות העצום המצוי בארכיון החגים הקיבוצי: התערוכה הראשונה, 'והיא שעמדה', הוצגה בבית הפלמ"ח בפסח הראשון אחרי ה7 באוקטובר. שנה לאחר מכן, במסגרת מיזם 'צומחת שוב', הוצגה התערוכה 'היום אתם יוצאים' שהתבססה על הגדות וחומרי ארכיון של קיבוצי שער הנגב. השנה (2026), ברגעים אלו ממש, נודדת תערוכת 'Hagadot Of Hope' בקהילות החוף המזרחי של ארה"ב. התערוכה מציגה את ההגדות שנכתבו בקיבוצי שער הנגב מאז הקמתם ועד לימים אלה, עדות חיה לכוחה של תרבות ליצור משמעות גם ברגעים של שבר, ולאפשר לקהילה לזכור, לעבד ולהיבנות מחדש.

אחת ההגדות שנבחרה לתצוגה, היא הגדת בית קשת מ-1965, בה מופיע עיבוד לטקסט שכתב ברל כצנלסון בשנת 1943 (כשנה לפני מותו), בימי מלחמת העולם השנייה:

אנחנו אחראים לשארית ישראל. אין כתפים אחרות להטיל עליהן. אין גב להתחבא מאחוריו. בגולה היה אדם מישראל מכװן פניו לקראת ציוֹן, בציוֹן חייב אדם מישראל לכוון פניו לסוכת- ישראל הנופלת, הנופלת בכל מקום ובכל הדרכים. בכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כמי שמכריע את הכף: ליציאת מצרים או להארכת הגלות. יהיו כל מעשינו מכוונים לקריעת הים ולקבלת השבים.

(כתבי ברל כצנלסון, כרך י"ב, הוצאת מפלגת פועלי ארץ-ישראל, 1950)

לדעת ברל, לחירות המאפיינת את שלב היהדות הריבונית בארץ ישראל נלווית אחריות כבידה כלפי האחר ודאגה עמוקה ורחבה לכלל ישראל. עבורו, הבחירה לצעוד בדרך הריבונות והאחריות מתבטאת כדרך חיים, בהכרעות ובבחירות היומיומיות ("בכל יום ויום") ולא רק כמצפן וכמגדלור למהלכי מדיניות "גדולים" או בהחלטות גורליות.

אנשי בית קשת בחרו לשלב בהגדת הפסח שלהם את קריאתו של מנהיג הפועלים ללקיחת אחריות כדרך חיים, כתזכורת לכך שמסע החירות שהחל לפני 3,000 שנה, רלוונטי ומחייב גם עבור ההווה שלהם.

הלוואי ומילים נוקבות אלו יהדהדו כתזכורת וכמצפן גם לימינו אלה.

הגדת פסח (בית קשת, 1965)