השלום ושברו | מאוצרות הארכיון

בסתיו 1994 נשבו ברחבי המזרח התיכון רוחות של שלום. שנה קודם לכן נחתם הסכם אוסלו, שבישר את תחילת המשא ומתן לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני; ביולי 94' נפגשו ראש הממשלה רבין והמלך חוסיין בוועידת פסגה בוושינגטון, וטקס החתימה על הסכם השלום בין ישראל לירדן נקבע להיערך באוקטובר.

את האווירה החגיגית של אותם הימים ניתן לחוש דרך פריטי הארכיון מהקיבוצים. בשלוש הדוגמאות שמצאנו, כולן מספטמבר 94', אפשר לראות איך ההתרגשות מפרוץ השלום הקרב מצויה גם ברגעים של התעלות רוח, כמו גם בפכים קטנים מחיי היום יום. 

בגלויה זו, שנשלחה כברכת שנה־טובה מקיבוץ רביד בראש השנה בספטמבר 94', מצוטטים דבריו של רבין מוועידת השלום בוושינגטון. אפשר להרגיש בקלות את גודל הרגע, כאשר דבריו של ראש הממשלה נבחרו לעטר את ברכת החג:

מתוך גלוית שנה טובה, קיבוץ רביד, 1994 (ארכיון החגים הקיבוצי)

בקטע זה, המובא מעלון קיבוץ משאבי שדה, ניתן לראות את ההתייחסות האגבית לתהליכים המדיניים העצומים המתרחשים ברקע – כשנושא הכתוב הוא בכלל מטרדים בטיחותיים או אסתטיים בחצר המשק:

עלון קיבוץ משאבי שדה, 1994 (ארכיון החגים הקיבוצי)

את העדות השלישית מצאנו בעלון קיבוץ רביבים, שבו הזמנה לציבור החברים להגיע לסדר יום כיפור, במסגרתו תיערך קבלת חג ופגישה עם מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר, תחת הכותרת "השלום בעיניי". 

עלון קיבוץ רביבים, 1994 (ארכיון החגים הקיבוצי)

ואז, ב-4 בנובמבר 1995, החלום התנפץ. בליל הרצח כתב אהוד מנור את השורות האלה, שמבטאות את גודל השבר:

…"זה לא יכול להיות זאת רק שמועה רעה שהתקנאה באושר הקרב בשמש העולה בתוך הלב ובחלום המתגשם שעוד נושם, שעוד נושם"

היום, כשאנו מציינים 31 שנים לרצח ששינה את מסלולה של המדינה, נבקש להמשיך ולקוות במילותיו של רבין: "להשאיר לדורות הבאים עולם טוב יותר, מפוייס יותר. עולם שנעים לחיות בו. אין זה יותר מדי".