"לזכור בימי תפארת את השפלות": בין סוכת הנדודים לבית הקבע | מרים הולצמן

השנה נחגוג את חג הסוכות קצת לפני ה-7 באוקטובר, יום אסוננו, וחודש לפני ה-27 באוקטובר, יום הבוחר. בתוך הימים האלו אנחנו חוגגים את החג המרכזי שמיוחסת לו מצוות השמחה. איך נחזיק את השמחה בתוך רצף האירועים הצפוי לנו?

הפילוסוף היהודי, פילון האלכסנדרוני, כתב שהטעם בהקמת סוכה וביציאה מבית הקבע הוא בתרגול אומנות האיזון: ״לפי שחייב אדם לזכור בעושרו – את העוני; בימי תפארתו – את השפלות; בגדלותו – את הפשטות; בימי שלום – את סכנת המלחמה".

אנחנו מחוייבים וגם בוחרים לשמוח. לזכור את הטוב שישנו, שהיה ושיהיה, על אף אתגרי בית הקבע הלאומי שניצבים בפנינו.

״וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. [...] בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כׇּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם [...]״ (ויקרא כ״ג, מ–מג)

על פי נגה הראובני, הסוכה (וארבעת המינים שבתוכה) באה להזכיר ולהמחיש את הנדודים ממצרים לארץ המובטחת. ״כפות תמרים״ לזכר המדבר, ו״ערבי נחל״ לזכר מעבר הירדן. ״עץ עבות״ מסמל את היערות שכיסו את מרבית הרי הארץ טרם ההתנחלות, ואשר רק לאחר שביראו אותם, יכלו בני ישראל לעבד את אדמתם. ״פרי עץ הדר״ (המטעים) מסמל את סופו של התהליך: מיציאת מצרים ועד העלייה לקרקע בארץ ישראל. בחג הסוכות הזה אנחנו נזכרים בתהליך הארוך והקשה של הנדודים במדבר הגולה, במאמץ שהשקענו כדי להגיע ולבנות את המדינה שלנו. אנו יושבים בסוכת ארעי כדי שלא ניקח כמובן מאליו את היכולת לחיות בבית הקבע הלאומי.

הישיבה בבית קבע לאומי מחייבת אותנו להסכים ביחד על המשך דרכנו. בתלמוד בבלי מסכת סוכה כתוב ״כׇּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת – מְלַמֵּד שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל רְאוּיִם לֵישֵׁב בְּסֻכָּה אַחַת״. קיבוץ הגלויות ומגוון העמדות שיצרנו פה בארץ, דורש מאיתנו להמשיך להתעקש וליצור הסכמות רחבות על המשך דרכה ודמותה של מדינת ישראל ברוח מגילת העצמאות. בחג זה נזכור שבסוכה נשב יחדיו, על אמונותינו ורצונותינו השונים, ונזכור את שארבעת המינים מלמדים אותנו: ״לְאַבְּדָם אִי אֶפְשָׁר [...] יְקֻשְּׁרוּ כֻּלָּם אֲגֻדָּה אַחַת וְהֵן מְכַפְּרִין אֵלּוּ עַל אֵלּוּ״ (מדרש ויקרא רבה ל:י״ב). 

נשב יחדיו בסוכה כדי להזכיר לעצמנו שבית הקבע שלנו יכול ואף צריך להיבנות מחדש באופן שיטיב עם כל יושביו. לא נשכח את ההבטחה להקים סוכת שלום שנשב בה לבטח, "אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ" (מיכה ד׳, ד).

שרידי סוכה בקיבוץ ניר עוז, מרץ 2025. צילום: ענת ניסים