לפני 74 שנים התכנסו נציגי הישוב היהודי בארץ ישראל והכריזו על אופייה של מדינתם החדשה כמדינה המקבצת לתוכה את בני עמה:
"... המדינה היהודית בארץ-ישראל, אשר תפתח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות-זכויות בתוך משפחת העמים. [...] מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות." (מגילת העצמאות)
זכות זו, לקיים בית ששעריו פתוחים תמיד, עמדה לעם היהודי מאז. בניו ובנותיו של העם עלו לארץ בכל זמן, מתוך עמדות של חלוציות ותעצומות נפש, ולעיתים גם בשעת צרתם כמפלט מסכנות שארבו להם במקומות אחרים.
לפרקים נדמה לנו כי תפקידה של מדינת ישראל כבית פתוח ומגונן לבני ובנות כל העם היהודי כבר תם מזמן. אך מפעם לפעם אנו מקבלים תזכורת נוספת לחשיבותה של עצמאותנו, גם מתוך הפרספקטיבה הזו.
תמונה: MathKnight and Zachi Evenor, CC BY-SA 4.0, via Wikimedia Commons
בימים אלו מתחוללת עוד מלחמה עקובה מדם, הפעם על אדמת אוקראינה. עשרות אלפי בני אדם נהרגו עד כה במלחמה שטרם הסתיימה, ולמעלה מארבעה מיליונים איבדו את ביתם והפכו לפליטים. רבים מהם בני העם היהודי.
בנות ובני העם היהודי היושבים בציון, אלו שעלו בעצמם לפני עשורים מספר ואלו שהוריהם וסביהם עלו לפני חצי מאה או יותר, לא מסתפקים בפתיחת הדלת עבור אלו שרוצים להמלט. הם גם שולחים זרועות ארוכות בדמות מאות מתנדבים מלאי רצון טוב לאזורי הלחימה, ומציעים נחמה וסיוע לנפגעים כולם, וביתר שאת לבני עמם באשר הם. וכמובן שכחלק מכך הם מזמינים אותם להפוך לבני בית כשביתם הישן עולה בלהבות. ארבעה עשר אלף פליטים כבר עלו לארץ מאז החלה המלחמה.
השנה נביט בדגלים המתנוססים בכל קרן רחוב ומכל חלון ונזכור כי הם לא פחות ממצילי נפשות.
חג עצמאות שמח ובטוח לוותיקים ולעולים גם יחד!