תוצאות חיפוש

לעוד טקסים חנוכה טקסים וקבלות חג / ברכות להדלקת נרות החג נוסח קיבוץ יגור נר ראשון הוא אור המכבים. לכבוד עמידת מעטים מול רבים לכבוד הניסים, ועל כל הגבורות. לכבוד השלהבת ואש המדורות. זהו אור הנישא עם מרוץ הלפיד משדות מודיעין ועד ימי העתיד. נר שני הוא אור ראשונים. לכבוד החלוצים שהפריחו גנים, זרעו בדמעה וקצרו בשדות היכו שורשים ונטעו יסודות. זהו אור ההולך כעמוד הענן מוביל את הדרך, יודע לאן. נר שלישי הוא אור ילדינו. לכבודו של הדור הגדל מול עינינו לכבוד ממשיכים מעשי האבות נושאים בליבם חלומות ותקוות. זהו אור הנותן אמונה להגשים אגדה ישנה בכוחות חדשים. נר רביעי הוא אור העולים. לכבוד הגוברים על הרבה מכשולים לכבוד שערים וידיים פתוחות לקיבוץ גלויות מכל ארבע רוחות. זהו אור המגיע מקצוות הנכר מקביל ומבטיח את פני המחר. נר חמישי. הוא אור היצירה לכבוד הפסל וכותב השירה לכבוד איש הזמר, אמן המחול לכבוד השולחים את ידם במכחול. זהו אור הצובע את פני הזמנים בקשת יפה של צלילים וגוונים. נר שישי הוא אורו של הבית. על חן המקום שבנו הכפיים לכבוד שייכות וקירבת הלבבות ושבת גם יחד בנים ובנות. זהו אור הלוקח אותך ואותי ביחד, אל תוך מעגל אמיתי. נר שביעי אור חירות האדם לכבוד המצפון שקולו לא נדם לכבוד זכות החופש לדעת, לחשוב לבחור, להבין, להיות, לאהוב. זהו אור השומר שלעד לא ייתם החול, הים ותפילת האדם. הנר השמיני זהו אור השלום. האור שיפציע מתוך החלום לכבוד היונים על צריחי החומה לכבוד השירים של אחרי המלחמה. זהו אור הדולק לנו לילה ויום כמה, נכסף, מיחל לשלום. עוד לחג >

לכל היצירות פסח ספרות ושירה / רחל שירי אביב ​ אָבִיב הֲשָׁכַחְתִּי תְרִיסִים לְהַבְרִיחַ, אִם דַּלְתִּי לֹא נָעַלְתִּי כַּדִּין? – הוּא כִּוֵּן הַשָּׁעָה וְהֵגִיחַ, וְהֵעִיר, וְהִסְעִיר, וְהִרְנִין. מַה בֵּינִי – הַשְּׁקֵטָה – וּבֵינֶךָ, אַדְמוֹנִי, מְבֻשָּׂם, וְנִלְהָב? אֵיךְ אֵדַע לְהָנִיס מִפָּנֶיךָ אֶת אֲשֶׁר לִי אָגַרְתִּי בַּסְּתָו? הַאֶרְגַּז? הַאֶגְעַר בָּךְ בְּזַעַם? הַאַרְחִיק מִגְּבוּלִי? אוֹ אוּלַי... אוֹ אוּלַי אֶתְרַצֶּה אַךְ הַפַּעַם, רַק הַפַּעַם... הַפַּעַם וְדַי! אָבִיב וְהִנֵּהוּ שׁוּב לְפָנַי – מִתְחַטֵּא, מְשַׁדֵּל, מְפַיֵּס וּמַדְלִיק בְּלִבִּי מְדוּרָה כִּבְחַג שֶׁל בַּעַל הַנֵּס. עִם אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְּרִיתִי, לִי רֵעִים בְּסֵתֶר הַיָּם, וְשִׂיחַת אִילָנוֹת אָבִין כִּשְׁלֹמֹה הַנָּבוֹן בָּאָדָם. לְקוֹלוֹת הַלַּיְלָה בִּי נִיב, לְחֶדְוַת הַשֶּׁמֶשׁ בַּיּוֹם – הַאֲנִי אַכְלִים אֶת הַיָּד הַמּוּשֶׁטֶת לִי לְשָׁלוֹם? אָבִיב כָּזֶה מֵעוֹדוֹ: מִתְגַּלֶה בְּמַפְתִּיע וּמֵשִׂיחַ, מֵשִׂיחַ לַלֵּב, בְּלִי אֹמֶר – רַק רֶמֶז, רַק זִיע. אֶל גָּדֵר דְחוּיָה, אֲפֹרַת פָּנִים, רַבַּת הַכְנָעָה לַגּוֹרָל, קַבְּצָנִים עַלִּיזִים – סַבְיוֹן וְחַרְדָּל – נִדְחַקִים בַּסָּךְ. צִיץ הַגִּנָּה – וַאֲנִי. עוֹף הַשָּׁמַיִם – וַאֲנִי. שֶׁהִגִּיעַנִי לְחַג הָאָבִיב – יְבֹרָךְ! עוד לחג >

לכל היצירות ראש השנה ספרות ושירה / נתן יונתן טיוטה על לוח השנים ​ כשאנו אומרים יום רואים אנו זוטות חייו של בן אדם על אדמות. כשאנו אומרים שבוע זוכרים את עוני התמיד של האדם את עמלו הלחם והעצב. וכשאומרים אנחנו חודש אומרים את התקווה המתחדשת כלבנה המתמלאת לימים טובים מאלה. וכשאומרים אנחנו שנים... שנים... קול דמי הזמן צועקים אלינו מן האדמה ונושאים עיניים עצובות אל השמים וכל צבאם. עוד לחג >

לכל המקורות שבת מקורות והגות/ ​ אור פניו של אדם בשבת בראשית רבה, י''א "ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אתו" - ברכו באור פניו של אדם, קדשו באור פניו של אדם. לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבוע כמו שהוא בשבת. עוד לחג >

שבועות מערכי שיעור ופעילויות המערכים החדשים שלנו היכרות עם החג שיעור לכיתות א-ב היכרות חווייתית עם חג השבועות. נפתח במשחק לוטו, ונסיים בבניית תעודת זהות לחג (שמות החג, מנהגים, סמלים ושירים). על פירות הארץ ותוצרת כחול לבן שיעור לכיתות ג-ד נפתח בשיר 'תוצרת הארץ' ונשאל על הקשר שלנו לתוצרת הארץ. נמשיך בסקירת מוצרים תוצרת ישראל הנמצאים בכיתה, ונדון בחשיבות תעשייה ישראלית. נתחלק לקבוצות ללמידת מקורות מקראיים ועכשוויים העוסקים בעבודת האדמה כביטוי לקשר לארץ, ובייחודיות הארץ, פירותיה ונופיה. לסיום הלמידה, כל קבוצה תנתח תמונה או סרטון, העוסקים בחקלאות ובתעשייה הישראליות. על תהליכי צמיחה ופירות המאמץ שיעור לכיתות ה-ו נפתח בסיפור חסידי המדגיש את ערך המאמץ, ונזמין את התלמידים לכתוב סיפור על הישג אישי. נמשיך ללימוד מקורות בחברותא בנושא מצוות הביכורים ומשמעותה האישית, ולמליאה כיתתית שתקשור בין הפן החקלאי במצוות הביכורים לבין התנהגות אישית. לקראת סיום השנה, נסיים בכתיבת תעודת ביכורים אישית של התלמידים. על אחרות ואחריות שיעור לכיתות ז-ח נלמד ממגילת רות כיצד להפנות מבט לדמויות בשוליים, ועד כמה חשוב לשמוע את הקולות המושתקים בטקסט בפרט, ובחברה הישראלית בכלל. נפתח במקורות העוסקים באֲחֵרוּת במגילה באופן כללי, ונמשיך לדמויות השוליים בחברה - הזר, העני, והאישה. מתן תורה בעולם משתנה שיעור לכיתות ט-י נתבונן בעשרת הדיברות כמכנה משותף, מקובל ומוכר שמהווה בסיס לכינון החברה. בהמשך, נלמד מקורות שיעזרו לנו להתבונן באפשרות שקבלת התורה כרוכה בהחלטה מודעת, בבחירה מה לשמר ומה לשנות, מתוך הבנה ומחויבות. מערכים נוספים הכרות עם החג מערך שיעורים לכיתות א מגילת רות - מגילת החסד מערך שיעורים לכיתות ה שמות החג ומשמעותם מערך שיעור לתלמידי תיכון מתי חוגגים את החג? מערך שיעור לתלמידי תיכון זבת חלב ודבש - סמלי החג מערך שיעורים לכיתות ב סוגיות חברתיות במגילת רות מערך שיעורים לכיתות ו קריאה במגילת רות מערך שיעור לתלמידי תיכון נשים בתנ"ך חידון א-ב בנושא נשים במקרא הבאת ביכורים מערך שיעורים לכיתות ג מהי מסורת? גלגול חג השבועות משמעות היות העם הנבחר תיקון ליל שבועות חידונים לשבועות חידון א-ב לשבועות מתן תורה מערך שיעורים לכיתות ד חג מתן תורה או חג הקציר? אסופת קטעים והצעות לדיון מנהגים ומסורות בחג מערך שיעור לתלמידי תיכון עוד לחג >

לכל המקורות חנוכה מקורות והגות/ מתוך ברכת החג שנשלחה לכל החיילים עם חבילות השי ברכה לחיילים כפר מנחם, תשל"ד לחיילנו היקרים בכל האי-שמים – חג חנוכה שמח!!! כשנדליק השנה את הנרות הדקיקים ונפצח ב"מעוז צור ישועתי", נרגיש ביתר שאת את עוצמת הישועה שחוללתם אתם בעצם הימים האלה. אל אור הלפידים יתלווה החום הפורץ מלב כולנו, המתקשר לתפילה חרישית לשלומכם ולשלום כל עם ישראל באשר הוא שם. כאז כן עתה עומדים אנו מעטים מול הרבים כשנוסף על כל מתנכל לנו העולם "הנאור" כולו, אך בכוח החיוניות ואהבת החיים שצברנו במשך דורות כה רבים, אין ספק בלבנו שנוכל להבקיע דרך לעתיד טוב יותר – ולא נדע עוד מלחמה. ובבוא היום יספר כל אחד את סיפורו האישי, אותו נוכל להנחיל לדורות הבאים. ותהיה זו חוליה רבת-משמעות בתולדות עם ישראל בארצו... עוד לחג >

לכל המקורות פורים מקורות והגות/ ​ כיצד באה הגאולה תלמוד בבלי, יומא, כ"ט ר' חייא בר אבא ור' שמעון בן חלפתא היו מהלכין בקורצתא (בהשכמה) בבקעת ארבל, וראו אילת השחר שבקע אורה לעלות. אמר לו ר' חייא: כך היא גאולתן של ישראל. אמר לו ר' שמעון: בתחלה היא באה קמעה קמעה, ואחר כך היא מנפצת ובאה, ואחר כך היא פרה ורבה, ואחר כך היא משתבחת והולכת. כך בתחלה, "ומרדכי יושב בשער המלך" (אסתר ב' כ"א), ואחר כך "ויהי כראות המלך את אסתר המלכה" (שם, ה' ב'), ואחר כך "ויקח המן את הלבוש ואת הסוס" (שם, ו' י"א), ואחר כך "ויתלו את המן, (שם, ז' י') ואחר כך "ואתם כתבו על היהודים")שם ח' ח'), ואחר כך "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות" (שם, שם, ט"ו), ואחר כך "ליהודים היתה אורה" (שם, שם, ט"ז(. ... ר' אסי אמר: מה שחר זה סוף כל הלילה, אף אסתר סוף כל הניסים עוד לחג >

לכל שירי החג שבועות שיר וזמר / שבולי פז מילים: עמירם קופר לחן: יעקב שגיא שבלים כורעות עומס שפע בר על כרים עלמות חן ישאו עמרים חרמשים כבר השחזו ונשאו מונפים. שבלי פז ירחשו, שיר חג רב הגודש באסמינו בר בשפע בא החודש עת אלומות, בר. עוד לחג >

לכל היצירות יום הזכרון ליצחק רבין ספרות ושירה / מאיר ויזלטיר התנצחות ישראלית ​ הארבעה בנובמבר. רָבָא אומר: קדיש דְּרַבָּנָן וּתְהִילִים וְאַבֵיֵי אומר: יום צום, מָשָל גדליה היה. בֵּינְתַּיִם תלמידיהון ותלמידי תלמידיהון רצים בלילה לכסות את הכרזות ביריעות של מֻגְלָה צהובה. ושוטרים ושופטים מְדָדִים אַחֲרֵיהֶם על רגל של עץ, שואלים אַיֶכֶּם. פְּשִיטָא, מִסתתרים מִתחת לַציצית הָרְחָבָה. חַבְרָךְ חַבְרָא אִית לֵיה וְחַבְרָא דְּחַבְרָךְ. וַאני אומר: בּלי תאריך. בְּמוצ"ש הראשון של נובמבר אחרי הִסתלקות הקדושה ואחרי עֲלֵינוּ לְשַבֵּח, יעלו פרנסי הקהל, כל אֶשְלֵי רַבְרְבַי ויעמדו על גג הבניין הדהוי מעל לַכִּכָּר, חמוּשים באקדחי קפצונים. וּבַשעה הידוּעה יִשְלְפוּ ויירו שלוש יריות באוויר. פּיק פּיק פּיק. וְיִקְרְאוּ קול גדול: ידינו שפכו את הדם הזה, שבוע טוב, שבוע טוב. עוד לחג >

לכל המקורות סוכות מקורות והגות/ ​ ארבעת המינים וארץ ישראל ​ כל אחד מארבעת הצמחים שהיהודים מביאים לסוכתם הוא ארץ ישראל, אך כל אחד שונה בוטנית מחבריו. הערבה והאתרוג זקוקים לכמות גדולה של מים כדי לצמוח, התמר וההדס יכולים לצמוח עם פחות מים. זה חשוב מפני שמקורות המים בארץ הם נדירים בהרבה איזורים, ולעומת זאת שופעים באיזורים אחרים. האקלים מהווה גם הוא גורם משמעותי. עצי התמר אוהבים חום ויובש, אך לא נותנים הרבה פרי לאורך החוף, שם חם בקיץ, אך גם מאוד לח. ההדסים מעדיפים את איזור ההרים הקריר. ערבות תצמחנה כמעט בכל מקום באקלים ים-תיכוני, אבל בישראל, עם כמות המשקעים הקטנה, הערבה צומחת רק ליד מקורות מים שופעים כל השנה. לפיכך ברור שהתורה בחרה ארבעה מינים לפי אלו הפזורים בארץ ישראל. ישראל אולי קטנה, אך עם הרבה סוגי אקלים וגיאוגרפיה משתנה. כל אחד מארבעת המינים מייצג איזור גיאוגרפי שונה: האתרוג - איזורי החוף הצפוניים והעמקים. הלולב – מדבר. ההדס – ההרים. הערבה – מקורות המים. עוד לחג >

לכל המקורות פורים מקורות והגות/ עזריה אלון פורים בטבע ​ את חג הפורים המצאנו אנחנו, בעזרת אחשוורוש והמן הרשע, אבל לא את התחפושות. אלה קדמו לנו ולבני האדם בכלל, וכל מי שמביט בטבע בעין חוקרת ימצא בו תחפושות העולות על כל דמיון אנושי. החוקרים עדיין חלוקים ביניהם בשאלה מהו התהליך המביא יצור כלשהו להתחפש, להידמות למישהו אחר, להעלם או להתבלט. כצופים בטבע אנחנו חייבים לקבוע כי אם גם איננו יודעים בדיוק מה המנגנון הפועל, הנה התוצאות משכנעות ביותר. מבין התחפושות השונות והמשונות נזכיר שלוש קבוצות: ראשונה, הדומה ביותר לפורים שלנו, היא של צבעי ראווה, התראה והפחדה. היצור מתקשט, מתהדר בנוצות, ברעמה, בצבעים, מתבלט מאד בסביבתו, ובוודאי הוא רוצה לומר בכך משהו. לפעמים אולי פירוש הדבר כך בלשוננו: " הנה זה אני, הבריון, הדוקר, הארסי, שבשרו אינו ראוי למאכל – ואני מכריז על כך ברבים, שלא תתחילו אתי, כי זה לא כדאי לכם". כזה הוא הבואש השחור-לבן של אמריקה, ואולי גם דג הזהרון הארסי ממפרץ אילת. דג צבעוני זה מרחף לו בנחת במימי ים-סוף, מנפנף קלות בסנפיריו הגדולים, איננו רץ ואיננו בורח. אוי למי שיידקר בקוציו הארסיים, והדבר ידוע כנראה ליצורי הים. אין לנו הסבר פשוט כל כך לצבעים הזוהרים של דגים רבים אחרים באותו ים, המוכָרים כל כך למי שצלל בים סוף או ביקר באקווריום. צבעי ראווה נפוצים מאד אצל זכרים של עופות, בייחוד בעונת הייחום. ההסבר הפשוט להתהדרות הזו אומר כי הזכר מתכוון לכבוש ביופיו את ליבה של הנקבה, אלא שהדבר מוקשה: מי אומר כי היא מוכנה ללכת אחרי היופי של טיפש כזה, המסכן את חייו בכך שהוא מתבלט ומזמין אליו טורפים? יש אומרים כי היא הנותנת: לא יופי הוא מפגין, אלא גבורה. הטווס הזכר, הפורש את זנבו הצבעוני, שהוא מכשול בסבך וסיכון לחייו גם יחד, הריהו כאומר לגברת: אם את רוצה באב גיבור לצאצאיך, שיהיו גיבורים כמותו, הסתכלי עלי: אני מסתכן ואינני מפחד! הקבוצה השנייה היא של מתחפשים ממש, אלה המתחזים למישהו אחר מטעמי בטחון או תועלת. ידועה הדבורנית שלנו, מין סחלב שפרחיו מתחפשים לדבורה או לחרק דומה. זהו מעשה רמאות ממש: חרקים זכרים עולים על הפרח, בהנחה שהם יוכלו להזדווג אתו. הם יורדים מאוכזבים אך לא מיואשים, ומחפשים את מזלם אצל פרח אחר של דבורנית. בינתיים עשה להם הפרח קרניים: למצחם נצמדו שני גושי אבקה, והם מעבירים אותה מפרח לפרח ומאביקים אותו. זוהי דוגמה קלסית לשותפות לא הדדית כאשר האחד נהנה והשני אינו מרוויח דבר. ושוב לים אילת, שיש בו דג קטן הקרוי נַקּאי, משום שהוא נכנס לפיות של דגים גדולים וטורפים ומנקה אותם מטפילים. הדגים מכירים אותו ואינם נוגעים בו לרעה, גם כשהוא משוטט בתוך לועם הפעור. דומה לו מאד דג אחר, הקרוי מטְען, משום שהוא מטעה את הדגים: הוא איננו מנקה אותם והם אינם טורפים אותו, משום שהם חושבים אותו לנקאי. לתחפושת זו צריך אולי לשייך גם את העיניים המדומות על כנפיהם של פרפרים שונים, כגון שבתאי השקד, ועל זחלי פרפרים, כגון הזחל של רפרף הגפן. אלה הם ציורים בלבד, אך הם נראים כעיניים מרושעות ומפחידות. בקבוצה השלישית מצויים היצורים שצבעיהם צבעי הסוואה, או בלשון הילדים הם מתחפשים לשום-דבר, נעלמים בסביבה ומתמזגים אתה. יש ביניהם נטרפים, הנעלמים כדי שלא יטרפו אותם, ויש טורפים, המתעלמים בדרך זו מעיני הטרף. דגי קרקע ארסיים בים סוף, כגון אבנון ועקרבנון, מתחפשים לאבן מונחת על הקרקע. יצורים מדבריים שונים, כגון גמל שלמה מדברי וחרדון המדבר, מתחפשים לחצץ. חרקים שונים מתחפשים לענף או לעלה, ומפורסמת ביותר הזיקית, המחליפה את צבעיה לפי הרקע שהיא נמצאת בו. לכל אלה, וגם לנו, חג פורים שמח. עוד לחג >

לכל המקורות חנוכה מקורות והגות/ גדליה נר של חנוכה קיבוץ משמר הנגב, 1971 "בית שמאי אומרים: יום ראשון, מדליק שמונה. מכאן ואילך – פוחת והולך. בית הלל אומרים: יום ראשון, מדליק אחד. מכאן ואילך – מוסיף והולך". [שבת, כ"א, ע"ב] הנחנו את החנוכיה על השולחן. זה השולחן של הדו-שיח כשנפרצת השיגרה. זה השולחן של האירוח והידידות, והוא עמוס ספלי קפה, זה השולחן של השתיקה, כשהשולחן ספינה מוארת העומדת על מקומה כי לא נושבת הרוח. הדלקנו נר ראשון והבן הקטן נחפז לכבות את החשמל. שרנו "מעוז צור" בחדר שבו לכל אחד צלו המרקד בקיר אחר גבו, לכל פנים קמטים ועומק ורוך נשכח, בכל העיניים בבואת הנר כמו בצילום מוצלח. כל מעשה גדול, כל רעיון גדול, כל גבורה גדולה – דינם שילכו ויקטנו. כל מעשה קטן, כל גבורה צנועה, כל מחווה קטן של אהבה – דינם שיצטברו וידליקו שוב את השלהבות וחוזר (תודה לאל!) חלילה. הבן הקטן שאל, והוא יודע היטב את התשובה אך רוצה הוא לשמוע אותה כהבטחה מתחדשת: ומחר? מחר נדליק שניים. – ואחרי מחר? נדליק שלושה. – ואחרי זה? אחרי זה כבר לא חשוב, האור ילך ויגדל. שעה זו הרהרתי בלבי: "יכול אדם לכסוף לאשו של שמאי, אך אין דרך טובה אליה מזו של הלל הזקן". עוד לחג >