אמר עולא: פליגי בה תרי אמוראי במערבא, רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא, חד אמר: טעמא דבית שמאי – כנגד

כל מצרים התאבלה על מות אביו של המושל. שבעים יום הורד הדגל המצרי לחצי התורן. לאחר מותו המשיך יופיו להיות מעין יופיו של אדם הראשון.[2] אחרי הלימוזינה נסעו "כל בית יוסף ואחיו ובית אביו

הנה נתקלו עיניו בפני אביו הקורנים. ניכר היה, כי אין אדם מאושר בעולם יותר ממנו. הנה נתקלו עיניו בפני אביו הקורנים. ניכר היה, כי אין אדם מאושר בעולם יותר ממנו.

עכשיו כולכם יודעים שלא אקום אף פעם לתחיית המתים, ולעולם לא אביא לעולם הזה את העולם הבא שמעולם לא היה

נתיב לנשר בשמים שביל לפרא בין הרים מול אויב דרכנו יעל בין נקרות ובין צורים.

ולכן הם עמדו תוהים ונבוכים ושואלים את עצמם: הכיצד ״גדע (ה') בחרי-אף כל קרן ישראל, השיב אחור ימינו מפני אויב , ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סביב" (איכה ג', ג') זעקת איכה.

בן ואח לעולם יהיה אח, נפערה כאן תהום ויש תחושת ניכור כה גדולה, עד אשר "ויאמר עשו בלבו, יקרבו ימי אבל אבי יעקב בורח אל משפחת אימו בפדן ועשו, למשפחת אביו, לישמעאל.

הרגו אנשי אויב שנשלחו להרוג אותנו. לא הוא בוחר את אביו ולא את אימו, לא הוא בוחר את מינו ולא את צבעו, לא את דתו , לא את עמו, ולא את ארצו.

חיטט באצבעות רועדות סביב הלהב - והנה כד-חרס גדול באדמה, שריד מן החורבן האיום. ״מטמון! ״ השתיקהו אביו. מה יתן ומה יוסיף זהב-באין לחם לאכול בכל הארץ? והכד היה גדול וכבד.

כמה שנים לאחר מכן, באביב 1990, התפרסמה דרשה זו בספרי "עלמא די".

עיינו בקשר הלשוני בין "איכה אשא לבדי", א:יב, לבין ראשית מגילת איכה. עיינו גם בהפטרה, ישעיהו פרק א'.

קטע מהפרשה – בראשית מ"ז, ז-י ויבא יוסף את-יעקב אביו ויעמידהו לפני פרעה ויברך יעקב את-פרעה ויאמר פרעה (מתוך המדרש הגדול, מאת ר' דוד בר' עמרם מעדן, מהדורת מרגליות) הערות למדרש חז"ל תוהים על שיחת אבי האומה העברית עם אבי האומה המצרית. מסתבר שמשפחת אברהם היא נושא לשיחה מתמשכת בין שני מלכים, פרעה ועוג מלך הבשן, שריכלו ביניהם אודות אבי האומה יוסף מתוודע אל אחיו ואומר להם בלשון המקרא: "ויתן את קולו בבכי...ויאמר יוסף אל אחיו, אני יוסף, העוד אבי