הדלקת נרות לאור, ליצירה ולאחריות אישית

חנוכה הוא חג אור שמתקיים בתקופה החשוכה ביותר של השנה. דווקא מתוך החושך בני האדם מדליקים נרות בציפיה ובתקווה לעתיד טוב יותר.

בחג החנוכה נהוג בקיבוצים לקיים הדלקת נרות בציבור, ולהקדיש כל אחד מהנרות לנושא, לסמל או לערך אחר. באוסף הארכיון שלנו שמורים טקסי הדלקת נרות מקיבוצים שונים.

נביא כאן שתי דוגמאות לשני נרות שיש בהם השראה גדולה:

נר לאור מקיבוץ רמת השופט, תשמ"ו (1985, ולא 1986 כפי שנכתב בטעות בחותמת...):

נר ראשון – נר לאור. האור שהוא הראש לבריאה

או ההבדלה בין טוב לרע.

בימים האלה ההולכים ומתקצרים, ההולכים ונחשכים,

מן הראוי שכל אחד מאיתנו ישמור ולו על להבה קטנה אחת.

נר לאור, נר לטוב. 

את הנר הבא כתב ידידנו יוסי אסף מקיבוץ בית השיטה. מצאנו בו ביטוי מעשי לחיפוש אחר האור שבאפשרות כל אחד ואחת להביא לעולם, מתוך חיים של יוזמה ונטילת אחריות.

הנר הוקדש לעידוד ערכים של אחריות אישית, ליוזמה וליצירה, בהדלקת נרות בחברת הילדים של הקיבוץ, בשנת 1996. לאורך האירוע הודלקו גם כתובות אש בצורות שונות:

נר חמישי – נר לאחריות האישית, ליוזמה וליצירה:

נר לקמים בצנעה להוסיף דבר בעולם. לקוראים יום־יום עולם חדש, לבנה על לבנה.

נר ליודעים את מגבלות כוחם, אך גם את עוצמת המעשה הקטן.

לאומרים: "אצא אני ראשון". למושיטים יד ליד, למאמינים כי הרשות נתונה.

נר להולכים קדימה, לשליחים שלא הפקודה שלחתם, לעושים במו ידם, ליוצרים מתוך היש.