מארכיון החגים - שנת מצווה
- מכון שיטים
- 11 בנוב׳
- זמן קריאה 2 דקות
"הלילה הזה, כ"ד בתשרי תשל"ח, אנו, חברת 'שקד', מקבלים עלינו משימות של מצוות. אנו עוברים השנה מגיל הילדות לגיל הנעורים ומתחילים להכין עצמנו לתקופה אשר בה נהיה שותפים לבוגרים."
במילים אלו על קלף מצהיב, באותיות דפוס מקושטות, בחרו בני ובנות קבוצת 'שקד' מקיבוץ בית השיטה, לציין את כניסתם/ן אל חברת הבוגרים ואל חטיבת בני הקיבוץ המאוחד כבני ובנות מצווה.
הצהרתם שיקפה שני רעיונות מרכזיים שעיצבו את תפיסת שנת המצוות הקיבוצית: "מעבר מילדות לנערות ובגרות" והתאמה של המושג "עול מצוות" לחובה לשמור על המורשת הקיבוצית והיהודית.
שוש בר, מחנכת חברת קיבוץ בית השיטה, האמונה כיום על הארכיון הקיבוצי, משתפת:
במהלך שנות השבעים והשמונים עבדתי כמחנכת ארבע הקבוצות: 'שקד' 'דגן' 'אשל' ו'גלעד', וליוויתי את אירועי השנה. החידוש היה מילוי משימות ("מצוות") מתחומי חיים שונים: היכרות עם מסורת יהודית, משפחתית, ישובית, תרומה לסביבה ולחברה...
טקס הפתיחה התקיים בתקופת חגי תשרי. השתתפו בו הנערים, הצוות המוביל וההורים. המיקום נבחר באזור הקיבוץ: מעיין חרוד - המסמל את ראשיתו, גבעה קרובה, גלבוע... בתום הליכה רגלית "מפחידה" בשעות החשכה, הופתעו הילדים על-ידי ההורים שקיבלו את פניהם עם תאורה מרשימה, שער אש, שולחנות חגיגיים ותקרובת.
כל אחד קיבל ברכה מההורים ומתנת שעון או שק שינה.
במעמד מכובד זה חתמו כל ילד וילדה (בני ובנות 12- 13 כמובן) על קלף מוגדל שכותרתו "וזאת לתעודה". הקלף התנוסס במהלך השנה על קיר כיתת הלימוד. התביעה מהמתבגרים/ות עם היציאה לדרך היא להתפתח ולצמוח כיחידים אך להפנים ולממש את היותם חלק מסיפור רחב הרבה יותר. כל אחד/ת התחייב למלא ולממש את תוכנו, שאלו עיקריו:
"נתייחס ברצינות ללימודים ולעבודה"
"... אעשה לביתי, אבל תמיד אראה ואפעל למען החברה כולה"
"... אזכור ואפעל תמיד כי אני חלק מעמי, עם ישראל"
ההתחייבות ביטאה מהלך של העמקת ההיכרות עם הקהילה והצטרפות לבוגרים שמשמעותה העיקרית היא שותפות ואחריות. הקהילה נדרשת לפנות מקום ולקבל את הבוגרים הצעירים לחיקה. השינוי והמעבר הוא של בני/ות הנוער ושל הדור המבוגר גם יחד. תהליך ההתבגרות הוא מהלך של הצטרפות וביטוי לערבות הדדית והטקס יחד עם המהלך השנתי מבטאים את העמדה לפיה האחריות, ההישגים וגם הנפילות לא מונחים רק על כתפי המתבגר/ת, אלא נישאים על-ידי הקהילה כולה.
תגובות