תפקידנו החינוכי – סיכום שנת הלימודים

"תפקידנו החינוכי הוא לעשות להם את הארץ הזאת, ואת העולם הרוחני שהצמיח אותה, לבית שהנפש אחוזה ודבוקה בו. וזה לא יושג בלי אווירה של אהבה-ללא-חשבונות, של כבוד-בלתי-מזויף, של הידבקות בעם ובגורלו ובתולדותיו הטרגיות, בערכיו הרוחניים, ביצירתו החיה ובחזון תקומתו."

(ברל כצנלסון, בזכות המבוכה ובגנות הטיח)

עוד שנת לימודים מסתיימת.

שוב שנה לא שגרתית. שנה של מלחמה, איומים וחוסר ודאות. שנה שבה עבור תלמידים ומורים רבים, עצם האפשרות להיפגש בכיתה לא הייתה מובנת מאליה.

במציאות כזו, הנטייה הטבעית היא להתמקד במיידי: בביטחון, בצרכים הדחופים, בהישרדות. אבל החינוך מבקש לעשות בדיוק את ההפך. הוא מזמין אותנו להרים את המבט, לחשוב על העתיד, לבנות שייכות, משמעות ותקווה.

ואולי דווקא משום כך, נעשה השנה מאמץ גדול לקיים למידה, מפגש ושגרה. שיעורים, טקסים, שיחות, עבודות ומבחנים. הדברים הקטנים והיומיומיים שהתבררו כשיעור חשוב למורים/ות ותלמידות/ים כאחד.

למדנו שהזכות ללמוד וללמד היא זכות יסודית. למדנו שהתרבות, הרוח והסיפור המשותף אינם מותרות, אלא חלק מהחוסן שמחזיק חברה בתקופות משבר.

ובעיקר למדנו שהמעשה החלוצי של ימינו אינו מתרחש רק בשדות ובגבולות. הוא מתרחש גם בכיתה.

אתם, המורים והמורות, בחרתם יום אחר יום להמשיך ללמד, ליצור, להקשיב ולהאמין. גם כשהיה קשה וכשהדאגה ליוותה את כולנו.

בעבודה החינוכית סייעתם לדור הצעיר להמשיך לראות בארץ הזאת בית, ובעתיד  – אפשרות.

הלוואי שהחופש הגדול יהיה זמן של מנוחה ומרפא. שנשוב ממנו עם כוחות מחודשים, ועם אותה מחויבות שקטה להמשיך לבנות, לחנך ולקוות.

צילום: עמוס בן גרשון ל.ע.מ