טבח השבת השחורה והמלחמה שבאה בעקבותיו הטילו מום בלב ובנפש של כולנו. אין דרך ברורה לשאת את הזיכרון ואין דרך להימנע מצריבת התוהו ומאימת התהום הגדולה בה ניצבת החברה הישראלית.
בתשעת החודשים שחלפו מאז פרוץ המלחמה עסקנו בהשלכותיה בזירות רבות. כעת אנו מבקשים להציע חידוש גם לצום העתיק של י"ז בתמוז.
על פי המסורת, במועד זה באו על ישראל חמישה אסונות גדולים: “נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל” (משנה, מסכת תענית ד', ו'). בתרבותנו, צומות הם חלק מחשבון נפש אישי וחברתי. בימים אלו, אנו זקוקים לחידוש תרבות זו, לחשבון נפש עמוק, לחקירה נוקבת של העבר ולבחירה מחדש בעתידנו.
מתוך חמשת האסונות המיוחסים לי"ז בתמוז, שבר הלוחות הוא הראשון שידעו בני ישראל כחברה, אשר רק התחילה להתגבש ולהיבנות: "וַיַּשְׁלֵךְ מידו [מִיָּדָיו] אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר" (שמות ל"ב, י"ט). ע"פ התלמוד, בארון הברית, לצד הלוחות השניים, היו מונחים גם שברי הלוחות הראשונים. מי שעמלו כמעצבי התודעה והזיכרון המשותפים לחברה, רצו למסור מסר לגבי תפקידם של שברים וכיצד לשאת אותם – התחדשות לא יכולה להתעלם מכישלונות ושברים. שברי הלוחות הם העדות ההולכת לפני המחנה ואליה נשואות עיניו. העדות לשבר, הכישלון והכאב, נועדה להפיח רוח עז בעם, ובכך נהיו השברים למקור חיים.
האסון השלישי שמוזכר הוא הבקעת החומות. אחריו יגיעו חורבן הבית, אובדן הריבונות והגלות. צום י"ז בתמוז הוא אזהרה לפני חורבן שעתיד לבוא ובכך חשיבותו וייחודו.
בימים אלו החברה הישראלית נמצאת בטלטלה איומה ובמשבר גדול, ייתכן ואף לקראת משברים גדולים יותר מאלו שידענו עד כה. אנו נקראים לזהות את הסכנות ולהציב בעומק תרבותנו תמרורי אזהרה עדכניים. על חברה חפצת חיים לדעת לסגל לעצמה כלים להתמודד עם שכול וכישלון, לבנות כלים ודרכים לשאת את עומקם של שברים חמורים ככל שיהיו, ומהם לצמוח לעבר העתיד.
ביום י"ז בתמוז, 23.7.2024, אנו קוראים למי שרגיל בציון היום, ולמי שלא נוהג כך, לציינו כפעולה אישית וציבורית רחבה, בשלושה מעשים: צומו, האזינו וקיראו.
צומו כתענית משותפת וכקריאה למנהיגות המדינית להגיע בדחיפות לעסקה שתציל את החטופים, כל עוד אפשר; להקים בהקדם ועדת חקירה ממלכתית, בכדי למנוע את האסון הבא; ולהכריז על תאריך מוסכם לבחירות, לצורך שיקום האמון הציבורי במוסדות המדינה.
האזינו לעדות אחת לפחות, של החיים הניצולים, פדויי השבי, פליטי החרב, הפצועים, משפחות החטופים. כולם מסתובבים בינינו, ואליהם אנו מבקשים לכוון את הקשב.
קיראו במשותף בטקסט "נאמץ אל ליבנו את החיים" מתוך היזכור שפרסם מכון שיטים.
כך נבנה דרכים נוספות לשאת את עומק המשבר מתוך תקווה לצמוח מחדש.
נוסח הקריאה 'נאמץ אל לבנו את החיים':
נְאַמֵּץ אֶל לִבֵּנוּ אֶת הַחַיִּים, שׂוֹרְדֵי טֶבַח הַשַּׁבָּת הַשְּׁחוֹרָה תשפ"ד.
אֶת הַחֲטוּפוֹת וְהַחֲטוּפִים הַכְּלוּאִים בְּמַרְתְּפֵי עַזָּה וְאֶת הַנֶּעֱדָרִים שֶׁגּוֹרָלָם עוֹד לֹא נוֹדַע.
אֶת הַקְּשִׁישָׁה וְהַחַיָּל, אֶת הַיֶּלֶד וְהַנַּעֲרָה, אֶת בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁנִּשְׁבּוּ יַחְדָּיו, אֶת הָאֵם לְלֹא עוֹלָלֶיהָ וְאֶת הַתִּינוֹק לְלֹא הוֹרָיו.
הִנֵּה נְשׂוּאוֹת עֵינֵיהֶם אֵלֵינוּ, וְאַל דֹּמִי לָנוּ עֲדֵי יָשׁוּבוּ לִגְבוּלָם.
נְאַמֵּץ אֶל לִבֵּנוּ אֶת הַיְּלָדוֹת וְהַיְּלָדִים שֶׁגָּדְלוּ בְּצֵל הַר גַּעַשׁ וְנִקְלְעוּ לַתֹּפֶת הַמִּתְפָּרֶצֶת.
אֶת הַפְּצוּעוֹת וְהַפְּצוּעִים בַּגּוּף וּבַנֶּפֶשׁ.
אֶת הַחֲרֵדִים לִשְׁלוֹם יַקִּירֵיהֶם הַחֲטוּפִים וְהַנֶּעֱדָרִים.
אֶת הַיְּתוֹמוֹת וְהַיְּתוֹמִים, הָאַלְמָנוֹת וְהָאַלְמָנִים, וְכָל לְמוּדֵי הַשְּׁכוֹל.
אֶת פְּלִיטֵי הַחֶרֶב, קְהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל עַל אַלְפֵיהֶן, שֶׁאֻלְּצוּ לִגְלוֹת מִבָּתֵּיהֶם וְאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ אֵימָתַי יוּכְלוּ לָשׁוּב.
אַל יִשְׁקֹט וְאַל יִנָּחֵם וְאַל יָפוּג הָאֵבֶל עַד יָשׁוּב יִשְׂרָאֵל וְגָאַל אַדְמָתוֹ הַשְּׁדוּדָה, וְיָשַׁב עָלֶיהָ לָבֶטַח וּבְשָׁלוֹם לְדוֹר דּוֹר.
לצפייה בעדויות 'עדות 7102
דף הפייסבוק: 710': https://www.facebook.com/edut710
Comments