תוצאות חיפוש

וכעבור רגע שוב הייתי על כתפי אבא, והוא, אבי המשכיל מאוד, המנומס, עמד שם וצעק בכל קולו, לא מילים, לא משחקי אבי לא שתק אלא נתן את כל קולו בצעקתו הארוכה עד קצה קיבול ריאותיו אאאאההה וכשאזל לו האוויר שאף שוב, כטובע אבי שכב כך לידי כמה רגעים ושתק אף כי בדרך כלל היה סולד מפני כל שתיקה וממהר לגרש אותה. כאילו בחושך הזה נהפך אבי לאמא. אף פעם אחת בחיי, לא לפני אותו הלילה ולא אחריו, אף לא במות אמי, אני לא ראיתי את אבי בוכה.

וכעבור רגע שוב הייתי על כתפי אבא, והוא, אבי המשכיל מאוד, המנומס, עמד שם וצעק בכל קולו, לא מילים, לא משחקי אבי לא שתק אלא נתן את כל קולו בצעקתו הארוכה עד קצה קיבול ריאותיו אאאאההה וכשאזל לו האוויר שאף שוב, כטובע אבי שכב כך לידי כמה רגעים ושתק אף כי בדרך כלל היה סולד מפני כל שתיקה וממהר לגרש אותה. כאילו בחושך הזה נהפך אבי לאמא. אף פעם אחת בחיי, לא לפני אותו הלילה ולא אחריו, אף לא במות אמי, אני לא ראיתי את אבי בוכה.

היא, [חניכת "השומר הלאומי" שעלתה ארצה עם אבי, אף הוא איש "השומר הלאומי" בראשית שנות השלושים] הרגישה את רוצה לדעת את שעות כניסת השבת הפורמליות על פי סייגי ההלכה או את חלוקת שעות ההדלקה על פי מרחבי חיפה תל-אביב ועד לאמירה בעלת החשיבות ההסטורית : אמר אביי: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בה את השבת. מדי שבת בשעה שתים עשרה בצהרים, לפני הארוחה, הייתה כל המשפחה מתכנסת סביב "הקופסה המזמרת" ממנה בקעו: קולה

עוד אנו מתחבטים בכך בא המשך הפסוק ומוסיף תמיהה על תמיהה: "… ואת ובית אביך תאבדו". כיצד ומדוע יאבדו אסתר ובית אביה? ומיהו בכלל "בית אביה" של אסתר היתומה מאב ומאם? אם ההצלה מובטחת, אי אפשר להבין את האבדן של אסתר ובית אביה כאבדן פיסי.

בודנהימר, לשעבר מנהל בית הספר התיכון האזורי "ברנר" בגבעת ברנר, מנהל "בינה" ומורה בישיבה החילונית בתל אביב

דבר כי ככה נשבעתי לאחי, אחותי, להורים ובכיתי בלילות ודאגתי בימים כי פחדתי שמשהו יפגע בהורים וקולו של אבי , כי עוד לא ניתן כל מה שהובטח לנו מזמן. >> לביצוע של משפחות החטופים אפשרויות נוספת >> זריחה שחורה / אביב

האהבה היא כוח המוליד אהבה." (30-31) לכל המקורות כלולות הגות, ספרות ושירה / אומנות האהבה הוצאת הדר, תל-אביב

היא לא תעמוד בעומס האבל המודחק על אחיה האהוב, ובעומס ניחומי אביה. אחרי הכל גם אני באתי אל אבי במרמה עם כתונת לא לי ואמרתי לו: "הכר נא, אבי, את בנך שמעבר לכתונת". לכן נועד בקרב בני ישראל להתאבל ביום העשירי לחודש השביעי ביום אשר הגיע שמע אבל יוסף אל יעקב אביו.

כשיגידו לי "שואה" אני אדע הכל, את כל הפרטים המצמררים ושוב ארגיש רחוקה כל כך קטנה עד כדי שגעון ושוב לא אבין

עם המתעלה בשעת דחק, אשר יכול לכל אויב, בזכות רמתו המוסרית, הרוחנית והנפשית בעת מבחן.

דבר כי ככה נשבעתי לאחי, אחותי, להורים ובכיתי בלילות ודאגתי בימים כי פחדתי שמשהו יפגע בהורים וקולו של אבי , כי עוד לא ניתן כל מה שהובטח לנו מזמן. >> לביצוע של משפחות החטופים אפשרויות נוספת >> זריחה שחורה / אביב

יזכור החי את מתיו כי הנה הם מנגד לנו הנה ניבטות עיניים סביב-סביב ואל דֹמי, אל דֹמי לנו עדי יהיו חיינו הטבח בידוובנה, 1941 מתוך ספרו של יאן טומש גרוס, 'שכנים' – עדותו של שמואל וסרמן: "לאחר שפרצה המלחמה חיו